יצוא נשק למדינות אפריקה

החל משנות החמישים קיים סחר בנשק מצד מדינת ישראל ואזרחים ישראלים עם עשרות מדינות באפריקה. סודאן, אריתראה, אנגולה, דרום סודאן, אתיופיה, אוגנדה, בורונדי, בנין, ניגריה, סנגל, מאלי, מאוריטניה, קניה, גאנה, גבון, גינאה, גמביה, ליבריה, טנזניה, טוגו, הרפובליקה המרכז אפריקנית, קונגו, חוף-השנהב, קמרון, דרום-אפריקה, סיירה-לאון, בורקינה-פאסו ומוזמביק, הן רק חלק מהרשימה.

בחלק מהמקרים מדובר במדינות עניות יחסית, שהשליטים או הרודנים שלהן מפנים את עיקר המשאבים של המדינה כדי להגן על שלטונם. פעמים רבות מדובר במשטרים שאינם דמוקרטיים או בדיקטטורות, שם כוחות הביטחון מעורבים במעשי אלימות ודיכוי קשים כלפי אזרחים, מיעוטים ומפגינים, כמו בקמרון, ובאזורי סכסוך אלימים בהם מתחוללת מלחמת אזרחים ומתבצעים פשעי מלחמה, כמו במקרה של חוף השנהב ודרום סודאן.

היקף היצוא

בשנים 2015–2012 הייצוא הביטחוני של ישראל למדינות אפריקה עמד על כ–200 מיליון דולר בשנה בממוצע. בשנת 2016 היקף הייצוא למדינות אלה זינק בכ–70% לעומת השנה שלפניה ועמד על 275 מיליון דולר.

לאורך שנים ישראל מכרה או נתנה נשק לשורה של מדינות מתפתחות באפריקה. העסקאות מלוות לעתים קרובות על-ידי אנשי צבא, פעילים או בדימוס, וקבלנים אזרחי ישראל כמתווכים. למרות שייצוא נשק ישראלי למדינות אפריקה מוגבל (בעיקר של כלי נשק גדולים), למתווכים יש לעיתים השפעה משמעותית יותר ממספר כלי הנשק בלבד. ציוד צבאי שחברות ישראליות מכרו ללקוחות באפריקה כולל מערכות מעקב ומערכות אלקטרוניות אחרות לשימושים צבאיים או משטרתיים. עם זאת, רוב הסחר במערכות אלה הוא אפוף סודיות, ודיווחים על מכירות נוטים לעתים קרובות להשמיט פרטים חשובים, כמו מידע על זהות הקונה.

בין השנים 2006-2010 דיווחים של ישראל על משלוחי נשק למדינות אפריקה כללו בעיקר מספר קטן של ארטילריה, כלי טיס בלתי מאוישים, כלי רכב משוריינים וכלי שיט. עם זאת, בנוסף לנשק כבד, ישראל סיפקה גם נשק קל, אלקטרוניקה צבאית והכשרות ואימונים למספר מדינות באזור. בעוד שניתן למצוא תיעוד חלקי של ייצוא נשק "עיקרי" מישראל (תותחים, תחמושת, טילים, מטוסים צבאיים, כלי רכב צבאיים, ספינות, מערכות אלקטרוניות, מכשירי ראיית לילה, רימוני יד, מוקשים ועוד), מידע על כלי נשק וציוד אחרים, על הכשרות ועל מניעים והגבלות על הייצוא, מבוסס בעיקר על הצהרות מזדמנות של פקידים או חברות ועל דיווחים בתקשורת. העברות נשק ישראלי לאפריקה ממחישות את הצורך לכלול גם ספקים קטנים ונושאים כמו הכשרה ומערכות מודיעין בדיונים על פיקוח על סחר בנשק.

נשק קל

נוכחותה באפריקה של חברת תעשיות נשק לישראל (IWI), היצרנית הישראלית הראשית של נשק קל, יכולה להעיד על החשיבות של אפריקה עבור ייצוא ישראלי של נשק קל. בעוד שחברת IWI אינה מספקת נתונים על הלקוחות שלה, אפשר למצוא באתר החברה מפה המציינת את מיקומם של 12 משרדיה ברחבי העולם, מתוכם שלושה באפריקה, המספר הגבוה ביותר מבכל יבשת אחרת. IWI היא יצרנית רובי הגליל והרובי תבור, מקלעי הנגב ותת-מקלעי העוזי. נשק זה משמש כוחות חמושים וכוחות ביטחון רבים באפריקה, בדרך-כלל מׅשְמרים נשיאותיים וכוחות מיוחדים. רוב המידע על נשק קל ישראלי נלמד מעדויות מצולמות, ולעתים קרובות קשה לקבוע מהיכן ומתי נשקים אלה נמסרו.

לדוגמה: רובה הגליל צולם בשירות משמר הנשיאות בקמרון בתמונות משנת 2008-2009 ובחוף השנהב בשנים 2010 ו -2011. מקורות אחרים זיהו את רובה הגליל בשירות בבוצואנה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, לסוטו, רואנדה וסוואזילנד. המקלע נגב זוהה בשימוש המשמר הנשיאותי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ב-2010. מקלעי נגב ורובי גליל נראו גם בקניה בשנת 2009, וגם בגיניאה המשוונית דווח שימוש ברובי גליל, מקלעי נגב ותת-מקלעי עוזי.

אימונים

מאז שנות החמישים, ישראלים וחברות ישראליות היו מעורבים באימונים של כוחות חמושים באפריקה, כולל כוחות מיוחדים ומשמרים נשיאותיים. מדריכים ישראלים, שעובדים בשירות חברות ישראליות או זרות, אימנו כוחות במדינות רבות ביבשת, ביניהם המשמר הנשיאותי של גינאה המשוונית (2005), יחידות צבא ויחידות משטרה מיוחדות בגינאה (2010), הכוחות המיוחדים של חיל הים הניגרי אומנו בישראל (2009), ואומנו על-ידי חברה ישראלית בניגריה.

החברה הישראלית גלובל CST זכתה בשנת 2009 בחוזה בשווי 10 מיליון דולר לאמן, לחמש, ולצייד את המשמר הנשיאותי של מוסא קמארה, מנהיג החונטה הצבאית בגינאה בשנים 2008-2009, לאחר ההפיכה הצבאית במדינה. לדברי ממשלת גינאה, ישראלים היו מעורבים באימונים צבאיים ב-2009 ועזבו רק סביב הזמן שקמארה ויתר על כוחו.

מעורבות בתיווך סחר בנשק

במקרים רבים אזרחים ישראלים המתגוררים במדינות אפריקה משמשים כאמצעי להסדרת עסקאות נשק לחברות ישראליות. חברות ואזרחים ישראלים פעלו פעמים רבות כמתווכים גם במכירות נשק לאפריקה ממדינות שאינן ישראל.

איש עסקים ישראלי שחי בניגריה ארגן עסקה גדולה עבור מערכות מעקב ישראליות בשנת 2006 ומכירת שני כלי שיט ישראליים ב-2008. אותו אדם היה גם מעורב בהסדרת עסקאות נשק שאין להן כל קשר עם ישראל, למשל מכירת מטוסים מאוקראינה לניגריה. ישראלי נוסף תיווך על מכירת כלי שיט לגיניאה המשוונית ב-2008.

כמו כן אירעו מקרים של מעורבות ישראלית בתיווך או מכירת נשק או שירותים לא חוקיים למספר מדינות באפריקה. לדוגמה, בינואר 2010 ארבעה ישראלים שעבדו עבור חברות קטנות שפועלות בתחום "צבא וביטחון" (שתיים מהן בארה"ב) היו בין 22 אנשים שהוגש נגדם כתב אישום בארה"ב לאחר שהסכימו לקבל "עמלה" עבור עסקת נשק בהיקף של 16 מיליון דולר מסוכן פדרלי אמריקני סמוי שהתחזה לשר ביטחון אפריקאי. ביוני 2010 "יועץ ביטחוני" ישראלי נמנה עם כמה אנשים שהוגש נגדם כתב אישום בארה"ב על ניסיון למכור 6,000 רובי AK-47 לסומלילנד באמצעות מסמכים מזוייפים.

המקרה האחרון הוא של ישראל זיו, אלוף במילואים ולשעבר ראש אגף המבצעים בצה"ל. בדצמבר 2018 הודיע משרד האוצר של ארה"ב כי הוא מטיל סנקציות על זיו בשל מעורבותו במלחמת האזרחים בדרום סודאן ומכירת נשק בשווי 150 מיליון דולר גם לכוחות הממשלה וגם לכוחות המורדים (לקריאה נוספת בחלק דרום סודאן).

מכירת נשק ישראלי לחלק ממדינות אפריקה בהן קיימים משטרים לא-דמוקרטיים או דיקטטורות, מעוררת ביקורת בקרב פעילים חברתיים וחברי כנסת בישראל. ב-2016 הוגשה הצעת חוק המבקשת לאסור ייצוא נשק למדינות המפרות זכויות אדם. את ההצעה הגישו ח"כ תמר זנדברג (מרצ) ויהודה גליק (הליכוד).

בחלק זה תוכלו למצוא מידע מפורט על קשרי הנשק של ישראל עם מספר מדינות ביבשת ועל חלק מהשימוש שנעשה בנשק הישראלי: