"למפעילי הכטב"ם תפקיד ייחודי שצפוי רק להתעצם בעתיד הלא רחוק, ככל שהטכנולוגיה תאפשר: מצד אחד, הם יושבים בקרונות סגורים וממוזגים כשלרשותם מוט הפעלה ולוח מקשים, ומצד שני הם מפעילים מרחוק מטוסים מתקדמים המשתלבים עמוק בתוך שדה הקרב ולוקחים חלק פעיל במשימות המבצעיות והמסווגות ביותר שיש. ככל שפעילותו המבצעית של המערך המאויש מרחוק הולכת ומתרחבת עם השנים, כך מתחדד הפער בין הקרון המוגן שבו יושב המפעיל, לבין השטח בו פועלים המטוסים והחיילים עצמם."
מתוך אתר חיל האוויר הישראלי
מבוא
כלי טיס בלתי מאוייש (כטב"ם) הוא כלי טיס שאינו נושא בני אדם, ובפרט טייס. סוגי הכטב"מים מחולקים לפי סוג כלי הטיס, גודלו והשימוש אליו הוא מיועד – ממטוסים גדולים ללא טייס (מל"ט) ועד כלי טיס קטנים כמו מטוס זעיר ללא טייס (מזל"ט) ורחפנים. בקרת המטוס או הרחפן נעשית על-ידי מפעיל מרוחק או בצורה אוטונומית על-ידי מערכת בקרה.
שינויים באסטרטגיות ובמושגים של לוחמה עולמית במהלך העשור האחרון הפכו את המל"ט לכלי מרכזי בשימוש צבאי בלחימה, בעיקר כזו מול "אויב" בלתי-נראה בחזיתות רחוקות, בין השאר בעקבות ההתפתחות המהירה של טכנולוגיה המאפשרת הרג על-ידי מל"טים. המל"טים מאפשרים הסתמכות גבוהה יותר על טכנולוגיה של צבאות מודרניים והפחתת התלות בכוח אדם כאשר מפעיל אחד יכול להפעיל מספר מל"טים. דוגמה לכך היא המקרה של ארה"ב באפגניסטן, שנכון לספטמבר 2019 ביצעה למעלה מ-5,800 תקיפות מל"ט בהן נהרגו למעלה מ-3,900 בני אדם.
מל"טים מיוצרים באופן נרחב בישראל מאז שנות ה-70, ונחשבים למוצר הדגל של תעשיית הנשק הישראלית. בשנת 2013 הייתה ישראל יצואנית המל"טים הגדולה בעולם, כאשר כ-10% מהיקף הייצוא הביטחוני של המדינה היה בתחום המל"טים, ועם מכירות בהיקף 4.62 מיליארד דולר. רוב הייצוא נועד לצרכים צבאיים, אך חלק יועד גם לשימושים אזרחיים כמו ביטחון פנים ואבטחת ערים.
שימוש במל"טים על-ידי ישראל
ב-1971 הוקמה יחידת המל"טים בפלמחים, שם יושבים מפעילי המל"ט בתחנת הפעלה (הנקראת גם קרון משימה), ומנהלים את המשימה של כלי הטיס על-ידי אנטנות תקשורת, תוך שימוש במסכי וידאו ושליטה באמצעות ג'ויסטיק.
כיום נמצאים בשימוש הצבא הישראלי כטב"מים בגדלים שונים הנעים ממל"טים זעירים ורחפנים שונים אשר שוקלים קילוגרמים בודדים וניתנים לנשיאה בשטח, ועד למל"טים במשקל טון בעלי כנפיים באורך של למעלה מ-15 מטר. הצבא הישראלי משתמש במל"טים באופן שוטף ואלה מהווים חלק ניכר מהפעילות האווירית של ישראל, בעיקר במודיעין קרבי – איתור מטרות לכוחות התוקפים, ריגול ותצפית. בשנים האחרונות, היקף הפעילות המבצעית של מפעילי המל"ט גדל פי עשרה בהשוואה להיקף הפעילות של טייסי המטוסים המאוישים, במיוחד בשימוש ברצועת עזה, בנוסף לגדה המערבית, רמת הגולן, גבול לבנון וגבול סוריה.
סוגי מל"טים
כל מל"ט נושא מטען ייעודי לצורך ביצוע הפעולות השונות אליהן הוא מיועד. המטענים הייעודיים יכולים להיות מצלמות, חיישנים שונים, פצצות או טילים.
מל"טים המשמשים למעקב ולאיסוף מודיעין
מל"טים בעלי יכולות צילום ומעקב נושאים מצלמות או משתמשים בחיישני חום (אינפרא אדום) ומשמשים לאיסוף מודיעין ומעקב אחרי אנשים, לצרכי מרדף וביצוע מעצרים (כמו בגדה המערבית), ולסימון מטרות לצורך תקיפה (כמו ברצועת עזה) – בעזרת המל"טים נבחרות מטרות לצבא שלאחר מכן יוכל להשתמש בנשק נגד מטרות אלה. מפעיל המל"ט מעביר מידע ומיקום לחיילים אחרים שיורים לעבר מטרה שהם אינם רואים אותה בעצמם.
ישראל משתמשת במל"טים מסוג זה באופן נרחב כאמצעי לפיקוח על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. לדוגמה מל"טים קטנים מסוג Skylark ("רוכב שמיים") של חברת אלביט, אותם ניתן לשגר ידנית, נמצאים בשימוש קבוע לצורך מעקב אחר פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה.
מל"טים התקפיים
מל"טים יכולים לשמש ככלי נשק, כאשר המטען הייעודי שלהם הוא תחמושת. המל"טים החמושים נושאים נשק, בדרך-כלל טיל או פצצה, והם בעלי יכולת תקיפה מהאוויר. בשימוש במל"ט חמוש מפעיל המל"ט לא רק מאתר את המטרה, אלא גם יורה לעברה נשק קטלני.
במקרה של מל"טי תקיפה, השימוש במל"ט מרחיק את הלוחם משדה הקרב, כך שהמל"טים משמשים כגורם מתווך בין מפעיל המל"ט לבין הקורבן, מה שהופך את ההרג לפחות ישיר. בעוד שמפעיל המל"ט נשאר בחדר ממוזג ומרוחק, לעיתים במדינה אחרת או אפילו ביבשת אחרת, המל"טים מאפשרים להרוג ללא אחריות אישית. ניתן להפעיל את המל"טים בביטחון ובנוחות ללא סיכונים פיזיים, ויש להם יתרון פסיכולוגי מכיוון שהם הופכים את מעשה ההרג לקל יותר. יתרון נוסף בשימוש במל"טים לתקיפה הוא בהימנעות מביקורת בינלאומית או חשש מתביעות בבית המשפט הבינלאומי, מאחר והשימוש במל"טים מערב פחות אנשים ופחות עדים אפשריים. עדים רואים רובוט, אם הם רואים משהו בכלל, והמל"טים מסתירים את שמותיהם ופניהם של אלו שמפעילים אותם.
למרות שידוע שלישראל יש מל"טים שיכולים לשאת נשק, והיא אף משווקת ומוכרת כאלה בעולם, ישראל מעולם לא דיווחה באופן רשמי על שימוש בהם לצרכי תקיפה. על פי פרסומים זרים, צה"ל השתמש בתקיפה במבצע צוק איתן במל"טים כדי להפציץ מטרות מהאוויר, ולא רק לצורכי איסוף מודיעין, כפי שמקובל היה לחשוב בישראל.
ב-2016 פורסם באתר "The Intercept" כי שירותי המודיעין של בריטניה וארה"ב עקבו במשך שנים אחרי תשדורות וידאו של מל"טים ומטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי, והשיגו צילומים משנת 2009 בהם נראה ה-Heron TP (הידוע בשם "איתן" או "מחץ 2") נושא טילים, המעידים כי ישראל מפעילה כטב"מים חמושים.
בשנת 2018 נחשפו מסמכים מחקירה פנימית של הצבא הישראלי על הריגתם של ארבעה ילדים פלסטינים בחוף עזה באוגוסט 2014. התגובה הרשמית של הצבא הישראלי הייתה שחיילים זיהו בטעות את הילדים כמחבלים וירו לעברם מהים. מדו"ח סודי של מצ"ח, נודע כי הילדים נהרגו מפגיעת טילים ששיגר מל"ט חמוש.
אסמעיל בכר בן התשע, מוחמד בכר בן ה-11 ועאהד וזכריא בכר בני העשר, בני-דודים, שיחקו על החוף כשמל"ט ריגול ישראלי מסוג הרמס 450 תיעד אותם. מל"ט חמוש, ככל הנראה מסוג Heron, שהגיע למקום, שיגר טיל שהרג את אחד הילדים וחלקם החלו להימלט לאורך החוף. כעבור כחצי דקה מפעילי המל"ט שיגרו טיל נוסף שהרג את שלושת הילדים האחרים בעוד הם בורחים. למרות ההתייחסות המטעה למל"טים כאל "נשק מדויק", במקרה זה מפעילי המל"ט לא הצליחו להבחין שהם יורים על ילדים.
הפעלת מל"טים ורחפנים למטרות תקיפה היא עדיין פעולה שנויה במחלוקת בזירה הבינלאומית, ועם זאת בשנים האחרונות יש עלייה גדולה בשילובם במשימות צבאיות, גם בישראל. בעוד שהשימוש במל"טים התקפיים והסוגיות המשפטיות והמוסריות שסובבות אותו, הוא נושא לדיון נוקב שמעלה התנגדויות רבות בעולם, בישראל כמעט ולא קיים דיון פומבי בנושא.
דיונים באו"ם בשנים האחרונות בנושא ההשלכות המשפטיות, האתיות והפוליטיות של השימוש ההולך וגדל במל"טים חמושים קבעו כי ישנה עלייה בשימוש של מל"טים חמושים ומספר גדול של חיסולים על ידי מל"טים בוצעו בסודיות והרגו אזרחים רבים. בעוד תקיפות מל"ט מוצגות כבעלות עלות נמוכה ונטולות סיכון, למעשה הן רק מעבירות את הסיכון לאזרחים חפים מפשע. (ראו דיון בנושא מל"טים באו"ם, 2015)
בנובמבר 2016 הוגשה לבית המשט בישראל עתירה לפי חוק חופש המידע, בבקשה לחשוף את הנהלים לאישור שימוש במל"טים התקפיים בגדה המערבית וברצועת עזה. בתחילה השיבה המדינה כי לא קיימים נהלים, ומאוחר יותר השיבה כי אכן יש נהלים כלליים לתקיפת מטרות הרלוונטיים לעניין, אך לא ניתן לגלותם מסיבות ביטחוניות. הבקשה כאמור סורבה ועתירת חופש מידע נוספת הוגשה בפברואר 2018.
מתוך העתירה, שכתב עו"ד איתי מק:
"מדינת ישראל נחשבת למדינה המובילה בייצור ובייצוא מל"טים מתקדמים. לכן, הנהלים שהתבקשו אינם חשובים רק לצורך בחינת חוקיות השימוש במל"טים התקפיים בשטחים הכבושים ובעמידתם בהנחיות השופטים בבג"צ 769/02 (בג"צ "החיסולים הממוקדים"), אלא יש להם חשיבות גלובלית והשלכות לגבי אופן הפעולה של מדינות אחרות הרוכשות מל"טים התקפיים ואימונים מישראל. בהקשר זה, מדינת ישראל סירבה לחתום על מסמך עקרונות שהפיצה ארה"ב להסדרת ייצוא מל"טים התקפיים. ההצהרה כללה התייחסות לנורמות המשפט הבין-לאומי, לפיקוח על ייצוא נשק ומכירתו למדינות בהתחשב בעברן. נוסח ההצהרה ציין כי יש עלייה במספר המדינות שמחזיקות בכלי טיס בלתי מאוישים, וכי ישנה "הכרה בכך ששימוש בכלי טיס בלתי מאוישים חמושים יכול לתדלק עימותים". לכן נאמר בהצהרה, כי על הקהילה הבין-לאומית לנקוט צעדים שיבטיחו ייצוא אחראי של מל"טים ושימוש הולם בהם."
לחשוף נהלי צה"ל לשימוש במל"טים התקפיים
רחפנים
הרחפן הוא כלי טיס בלתי מאויש המרחף באוויר באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים כמו של מסוק. הרחפן מופעל בשלט רחוק, או יכול להיות עצמאי בתכנון מראש. הרחפן יכול לצלם ולסחוב מטען במשקל מוגבל, ומשמש לצורך מעקב, ריגול, צילום ותקיפה. בשימוש אזרחי רחפנים משמשים לצילום מקצועי וחובבני, לצרכי חקלאות ובשימוש רשויות מקומיות. בשימוש כוחות הביטחון רחפנים נמצאים בשימוש היחידה האווירית של משטרת ישראל בפעילות פיקוח ולאכיפת עבירות תנועה.
הרחפן נכנס לשימוש רחב בצבא הישראלי בשנים האחרונות. צה"ל החל בהפעלת רחפנים במהלך התקיפה הישראלית בעזה בקיץ 2014 (מבצע צוק איתן), וכיום הוא מפעיל אלפי רחפנים מסוגים שונים בזרועות היבשה, האוויר והים. הרחפנים מופעלים בידי חיילים שנשלחו לקורס בבית הספר לאיסוף קרבי והוכשרו כמפעילי רחפנים בקורס בן שבוע, ומשמשים למעקב וריגול, לפיזור הפגנות ברצועת עזה ובמעצרים בתוך כפרים וערים בגדה המערבית ו"כבר היום יכולים רחפנים לצאת לכיבוש כפר או עיר".
כיום עובדים בישראל על ייצור של נחילי רחפנים שמאות מהם יוכלו לתקוף יחד בו-זמנית. מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית של משרד הביטחון), אלביט, התעשייה האווירית ורפאל הן מהחברות הישראליות הפועלות בתחום. מלבד ייצור נחילי הרחפנים, בצבא הישראלי פועלים לפיתוח מערכות שליטה שמבוססות על תפעול אוטונומי של הרחפנים.
"… אנחנו רוצים להוציא את המטיס מהתהליך. אנחנו מדברים על מערכת שיודעת להפעיל כמה רחפנים במקביל. זו אבולוציה טבעית של מערכת כזו: תחילה האדם מפעיל אותה, לאחר מכן מבינים שהאדם מיותר ואז מביאים יכולת אוטונומית שמפעילה את המערכת בלי הגורם האנושי. זה כבר קיים ובשלבי בדיקת היתכנות. נקווה שבתוך שנה־שנתיים נוכל להגיע ליישום…"
רב־סרן אסף שיש, ראש מדור רחפנים במחלקת אמצעי לחימה בזרוע היבשה בצה"ל בראיון לכלכליסט
מזל"טים ורחפנים מתאבדים
מטוס זעיר ללא טייס (מזל"ט) או רחפן מתאבד, הנקרא גם חימוש משוטט (Loitering munition), הוא מערכת נשק "משוטטת", שנעה באזור מוגדר בחיפוש אחר מטרה על בסיס מאפיינים מוגדרים מראש, מתבייתת על המטרה ותוקפת אותה באמצעות התרסקות והתפוצצות עליה. אלו למעשה טילים בעלי חיישנים שמופעלים מרחוק. מפעיל המל"ט בוחר מטרה, והמל"ט נופל על המטרה ומתפוצץ.
כיום קיימים רחפנים חמושים קטנים שנועדו "להתאבד" על מטרות קטנות שנעות במהירות, בשטח בנוי וצפוף, במטרה להרוג. את הרחפנים אפשר לשאת על הגב ולשגר לאוויר בכל רגע מכל מקום. הרחפן משדר צילומים אל מכשיר טאבלט וכשהחייל מזהה מטרה בתמונה, הוא יכול לשלוח את הרחפן "להתאבד" עליה בלחיצת אצבע אחת על הטאבלט. הרחפנים ננעלים על המטרה כשהם במרחק מאות מטרים ממנה, מאיצים לכיוונה במהירות של כ-100 קמ"ש עד שמתפוצצים עליה, ומפזרים מאות רסיסים קטלניים כדי להבטיח פגיעה מקסימלית.
"הרחפן 'רותם' שפיתחה התעשייה האווירית והרחפן 'מעוז' של רפאל נועדו להעניק ללוחמים יכולות תקיפה מדויקת והרג בני אדם מרחוק באמצעות ריסוק ופיצוץ הרחפן. שני הרחפנים נושאים ראש נפץ שמבוסס על יכולות אימון רסס רגיל, אך הטסתם אל היעד מאפשרת שליטה במוקד הפיצוץ לצורך הסבת נזק מרבי. שתי חברות הנשק הטמיעו את אלמנט הרסס הרסס הקטלני ברחפנים עצמם כדי לוודא שלצד הפיצוץ יהיה מנגנון נוסף שיבטיח פגיעה במטרה."
מתוך כתבה בכלכליסט: רפאל והתעשייה האווירית בונות על רחפני התאבדות
הפעלת רחפן מסוג זה אינה דורשת הטסה מצד המפעיל אלא רק הכנסת יעד לאיסוף מודיעין או לתקיפה. "המערכת יודעת לתקוף גם מטרה דינמית כמו רכב שנמצא בנסיעה, אופנוע או אדם שנע רגלית. המערכת מתבייתת על המטרה ותוקפת אותה גם אם היא נעה וגם אם היא סטטית. המערכת מסוגלת להכניס את הרחפן דרך חלון בית, או להתפוצץ על החלון במידה והוא חסום כדי לפגוע במי שמאחוריו".
בשימוש בחימוש משוטט המסוגל לתקוף באופן אוטונומי מטרות אין אדם שמקבל את ההחלטה, בעלת היכולת הקטלנית להרוג אנשים, לפגוע במטרה ספציפית. כשמדובר במערכות אוטונומיות התקפיות שנועדו להרוג, החשש הוא שללא אחריות אנושית האצבע עלולה להיות יותר קלה על ההדק והתוצאות קטלניות. בנוסף לסכנה בהעברת תהליך קבלת ההחלטות למערכות ממוחשבות, עולה שאלת האחריות. במקרה שבו נשק אוטונומי תוקף בטעות, מי נושא באחריות המשפטית?
שימוש ברחפנים כנשק לפיזור הפגנות
עם תחילת הפגנות השיבה השבועיות, שהחלו בעקבות צעדת השיבה הגדולה בסוף מרץ 2018 ליד הגדר המקיפה את רצועת עזה, נראה שימוש גובר של הצבא הישראלי ברחפנים כאמצעים לפיזור הפגנות. כוחות הביטחון הישראלים פיתחו מל"טים שמפעילים תחמושת לפיזור הפגנות כמו רימוני גז וחומר הבואש. הפיתוחים הראשונים היו רחפנים אזרחיים שהוסבו לשימוש זה.
במרץ 2018 תועד בווידאו שימוש ראשון של הצבא הישראלי ברחפן גז מדמיע, אשר פותח במיוחד עבור שימוש ברצועת עזה כאמצעי לפיזור הפגנות כנגד אזרחים. הניסוי "הוגדר כהצלחה". הרחפן נושא רימונים בעלי ראש מתכת המפזרים גז בזמן שהם נופלים. בנוסף להיותם בעלי ראש מתכת, רימוני הגז שנורים ממל"טים הם כבדי משקל, ומסוכנים עוד יותר כשהם מושלכים מגובה רב, מה שמפחית את רמת הדיוק ומגביר את הסיכון לפגיעות ראש.
סרטוני וידאו שצולמו במהלך ההפגנות תיעדו רחפנים שירו גז מדמיע ישירות על קבוצת עיתונאים שסיקרו במקום, ועל אוהל מחאה שבו שהו עשרות נשים וילדים, הרחק ממוקדי העימות ליד הגדר שמקיפה את הרצועה.
במקרה של רחפן מסוג זה המל"ט נושא תחמושת ומטיל חימוש מהאוויר, אך מיועד, כביכול, לשימוש לא קטלני, זאת למרות שאזרחים לא חמושים נהרגו ועשרות נפצעו משאיפת גז מדמיע ומפגיעה של רימוני גז מדמיע. לפי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני באוקטובר 2018 נהרג אחמד אבו האבל, בן 15, לאחר שמיכל גז מדמיע שירה הצבא הישראלי פגע בראשו. בינואר 2019 נהרג סמיר ר'אזי אל-נבאהין, בן 47, מספר ימים לאחר שנפגע בפנים ממיכל גז מדמיע שירה הצבא הישראלי במהלך הפגנה. בפברואר 2019 מת מפצעיו חסן נביל אחמד נופל, בן 17, ארבעה ימים לאחר שנפגע בראשו ממיכל גז מדמיע.
במאי 2018 הוצג לראשונה רחפן בשם "שוקו" המטיל על מפגינים שקיות עם "מי בואש" – חומר נוזלי בעל ריח רע במיוחד. במקרה זה מדובר ברחפן שמיועד לשאת משקלים כבדים ולטוס בגובה נמוך עם מטענים ייעודיים, והשימוש בו לפיזור הפגנות לא היה ייעודו המקורי. על הרחפן הולבשה מעטפת המסוגלת לשאת כמות גדולה של שקיות מי בואש, והוא יכול לשחרר את אותן שקיות מהאוויר לקרקע. הרחפן פותח על-ידי תעשייה ביטחונית ישראלית יחד עם מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במיוחד עבור הפגנות השיבה.
פיתחנו מערכות שמפעילות תחמושת לפיזור הפגנות כמו רימוני גז וחומר הבואש. הרחפנים מאפשרים להביא את האמצעים הללו למרחקים גדולים יותר".
רב-סרן אסף שיש, ראש מדור רחפנים במחלקת אמצעי לחימה בזרוע היבשה בצה"ל
שימוש ישראלי במל"טים ברצועת עזה
גם לאחר יישום תוכנית ההתנתקות ב-2005, ישראל מעולם לא ויתרה על השליטה באוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. למעשה, ישראל החליפה נוכחות פיזית של כוחות קרקעיים והתנחלויות עם נוכחות נוספת, הרסנית אף יותר, של שליטה מהאוויר. מטוסי חיל האוויר הישראלי, ובמיוחד המל"טים, הפכו לכלים החדשים של השליטה הישראלית על עזה. המל"טים חגים מעל רצועת עזה כל הזמן, 24 שעות ביממה, כך שהיא נתונה תחת פיקוח ותצפית יום ולילה. סוגי המל"טים המתפרסים מעל רצועת עזה נעים החל מדגמי מודיעין קטנים, המבצעים תצפיות וסיורים, ועד מל"טים בינוניים וגדולים, לעיתים חמושים ונושאים טילים ופצצות.
מתחילת האינתיפדה השנייה החלה ישראל להשתמש במל"טים לביצוע פעולות חיסול. בתחילה רווחה הדעה שהמל"טים משמשים רק לאיסוף מודיעין – מל"ט נראה באוויר ואחריו מגיע מסוק לתקיפה – אך כבר ב-2003 צוטט ברשת CNN דובר ישראלי שאישר כי מל"ט ירה על כלי רכב פלסטיני ובו מבוקשים ברצועת עזה. בשנים קודמות השתמשה ישראל במסוקים, אך אלה מרעישים מאוד, מה שעלול להזהיר את ה"מטרות" ומאפשר להסתתר מפניהם. מכיוון שמל"טים מרחפים בשמי עזה כל היום וכל הלילה, אנשים כבר אינם יכולים להבחין אם המל"ט עושה סיור רגיל או מתכונן להתקפה. כתוצאה מכך, הם מאבדים את היכולת לבחור אם להסתתר או לא. הזמזום מעורר החרדה של מל"טים צבאיים ישראלים הפך לפסקול קבוע בחיי התושבים.
ישראל, מלבד היותה יצרנית מובילה של מל"טים בעולם, מובילה בשימוש במל"טים בפעולות הצבא. השימוש הישראלי במל"טים במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" נחשב לחסר תקדים בקנה מידה עולמי. למרות הטענות הישראליות כי המודיעין שמספקים המל"טים מקל על הדיוק בפגיעה של אותם פלסטינים שמוגדרים כטרוריסטים, מחקרים מראים שאזרחים הם הקורבנות העיקריים.
מאז תחילת שנות האלפיים מל"טים הביאו למותם של מאות פלסטינים ופצעו אלפי אנשים נוספים. מספר האזרחים שנהרגו או נפצעו ממל"טים במהלך ההתקפות הישראליות התכופות נגד עזה, הוא גבוה ביותר. השימוש של ישראל במל"טים לפגיעה באנשים, בשטחים ציבוריים, מוסדות אקדמיים ובתי ספר גדול בהרבה בהשוואה לשימוש של צבאות אחרים במקומות אחרים בעולם.
בשנת 2006 ובשנת 2007 כל אחת, נהרגו למעלה מתשעים פלסטינים מתקיפות מל"טים. מאז מספר ההתקפות הישראליות שמבוצעות על ידי מל"טים הולך וגדל:
מבצע "עופרת יצוקה" – במהלך המתקפה הישראלית על רצועת עזה בין דצמבר 2008 לינואר 2009 בוצעו 42 תקיפות על-ידי מל"טים, בהן נהרגו 87 אזרחים, מתוכם 29 ילדים. כ-73 אחרים נפצעו ישירות מהתקפות כאלה. באחד מהמקרים, בינואר 2009, מל"ט ישראלי ירה טיל לעבר שני נערים ששיחקו על גג בניין מגורים בן שתי קומות במרכז העיר עזה. שני הנערים, מחמוד ח'אלד עליאן אל-משראווי, בן 12, ואחמד ח'אדר דיאב סבייח, בן 17, נהרגו. (מתוך דו"ח ארגון זכויות האדם Human Rights Watch)
מבצע "עמוד ענן" – במהלך מתקפת שמונה הימים על הרצועה ב-2012 נהרגו 36 פלסטינים מתקיפות מל"ט, מתוכם ארבעה ילדים מתחת לגיל 16, וכמאה נפצעו. חלק גדול מהמטרות היו תשתיות אזרחיות, מבני מגורים, שטחים חקלאיים, בתי חולים ובתי ספר.
מבצע "צוק איתן" – במהלך המתקפה הישראלית על עזה בשנת 2014 ביצע הצבא הישראלי למעלה מ-6,000 תקיפות אוויריות בעזה, בהן נהרגו 2,251 פלסטינים, מתוכם 1,462 אזרחים ו -551 ילדים. 860 מההרוגים נהרגו בהפצצות ממל"טים, מתוכם 497 אזרחים ו -164 ילדים.
סך הכל בין השנים 2014-2016, 1,941 אנשים נהרגו בעזה בלבד כתוצאה מפגיעות של מל"טים ישראלים. (על-פי מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם).
נתונים אלה אינם כוללים אנשים שנהרגו על-ידי כלי נשק אחרים בתקיפות בהן נעזרו במעקב של מל"ט, או אנשים שנפצעו בהתקפות מל"ט.
יצוא מל"טים מישראל
בין החברות המובילות בישראל ביצור ויצוא מל"טים נמצאות התעשייה האווירית לישראל, אלביט מערכות, רפאל ואירונאוטיקס. התעשייה האווירית לישראל היא המובילה בתחום זה, ומייצרת שלושה מהמל"טים הקרביים העיקריים של ישראל: ה"הארופ" (IAI Harop) – חימוש משוטט הנושא ראש נפץ נפיץ ביותר במשקל 23 ק"ג ונמצא בשימוש הודו ואזרבייג'ן; "הארפי" (IAI Harpy) – חימוש משוטט הנושא 33 ק"ג חומר נפץ ונמצא בשימוש הודו, סין, דרום קוריאה וטורקיה; "איתן" (IAI Eitan או Heron TP) – מל"ט גדול במיוחד בעל יכולת תקיפה מן האוויר ויכולת שהייה ממושכת עד 36 שעות, היכול לשאת מטען במשקל של טון ונמצא בשימוש גרמניה.
אלביט מערכות היא יצרנית המל"טים הישראלית השנייה בגודלה. עד לפני מספר שנים סיפקה אלביט מערכות 85% מהמל"טים המשמשים את הצבא הישראלי, ביניהם "הרמס 450" – הנמצא גם בשימוש הפיליפינים, תאילנד, ארה"ב, מקסיקו, קולומביה, קפריסין, אזרבייג'ן, גאורגיה, ברזיל, בריטניה וסינגפור – ו"הרמס 900", מל"ט חמוש המסוגל לשאת טילים ופצצות מונחות – הנמצא בשימוש שוויץ, איסלנד, מקסיקו, ברזיל, קולומביה ואזרבייג'ן.
בשיווק המל"טים בולט במיוחד השימוש בתווית "battle proven" כמרכיב שיווקי של חברות נשק ישראליות, כשתקיפות קטלניות ברצועת עזה משמשות כהזדמנות לקידום מכירות. מנכ"לים של אלביט מערכות והתעשייה האווירית לישראל מתעקשים שכל מודל של מל"ט שיוצר על-ידי החברה שלהם שימש את הצבא הישראלי בעזה. ואכן, המלחמה משתלמת. במהלך החודש הראשון למתקפה של ישראל על עזה ב-2014, עלה מחיר המניה של אלביט, בשיעור של 6.1 אחוזים.
מאז ועד היום מל"טים ישראלים ממשיכים להגיע לרחבי העולם, גם למדינות המעורבות בהפרת זכויות אדם ופשעי מלחמה. בין אם מדובר במל"טים לצרכי ריגול ומעקב של אלביט בשימוש ארה"ב בגבול מקסיקו; מזל"טים מתאבדים של התעשייה האווירית שנמכרו לצבא אזרבייג'ן; והכשרת כוחות צבאיים בשימוש במל"טים חמושים בנשק (גם של אלביט) כמו צבא גרמניה.
קריאה נוספת
- דו"ח מעבדה וחדר תצוגה
- המדינה טוענת: אין נהלים לשימוש במל"טים, אך חל איסור לפרסם אותם גילי כהן, הארץ, 2017
- עתירה לחשוף נהלי צה"ל לשימוש במל"טים התקפיים, נובמבר 2016
- במדינה של מל"טים מבצעים צבאיים הופכים לשגרה נינוחה ורווחית יותם פלדמן, שיחה מקומית, 2014
- מבצע עופרת יצוקה: 22 יום של הרס וחורבן אמנסטי אינטרנשיונל, 2009
- "אין חפים מפשע": שנה ל"עופרת יצוקה" (הסיכום שלא תקראו בעיתונים) עידן לנדו, דצמבר 2009
- עוול מדויק – הרג אזרחים תושבי רצועת עזה בטילים שנורו מתוך מטוס ללא טייס Human Rights Watch, 2009
- Drones over Gaza: How Israel tested its latest technology on protesters Middle East Eye, 2018
- Sleepless in Gaza – Israeli drone war on the Gaza Strip Dr. Atef Abu Saif, Rosa Luxemburg Stiftung, 2014
- Gaza: Life beneath the Drones Coporate Watch, 2014
- Gaza: Life and death under Israel's drones Jonathan Cook, Al Jazeera, 2013
- Precisely Wrong – Gaza Civilians killed by Israeli Drone-Launched Missiles Human Rights Watch, 2009
- Elbit Systems’ Complicity in the Assault on Gaza Who Profits, 2014
- Stocks rise for Israeli drone-maker as Gaza slaughter continues The Electronic Intifada , 2014
- Operation Protective edge in Numbers – A Statistical Report on Civilian Casualties and Destruction of Property by the Israeli Occupation Forces between 7 July and 26 August 2014, Al Mezan Center For Human Rights, 2015
Hamushim حموشيم חמושים 