דצמבר 2014
"אני יושב בתא הטייס המרווח של מטוס ה-F35. המראתי… לחצתי על מסך המגע, שמזכיר את מכשיר האייפד 2 שלי, ובחרתי טיל. המכ”ם ננעל על המטרה. לחיצה על כפתור אדום. הטיל משוגר, המטוס נסוג הצידה, הספירה לאחור החלה וכעבור כמה שניות הטיל פגע בול במטרה. השמדתי מטוס אויב!" סימולציה בבסיס חיל האוויר אגלין, דרום מערב פלורידה, ארה”ב
מטוס החמקן הידוע בשם F-35 (בישראל שמו “אדיר”) הוא המטוס היקר והמתקדם ביותר של הפנטגון. עלות פיתוח החמקן נאמדת בכ-4 מיליארד דולר, אבל עלות הפרוייקט כולו נאמדת בכ-טריליון דולר. המטוס מיוצר על ידי לוקהיד-מרטין, יצרנית הנשק וספקית שירותים צבאיים הגדולה בעולם יחד עם ספקית המנועים פראט אנד ויטני.
מאז תחילת פרויקט החמקן ב-1996 התגלו אין-ספור בעיות ותקלות בפיתוח ובמימון המטוס. מבקרי הפרויקט מצביעים על עיכובים בזמנים ומחיר שעלה ביותר מ-50% מאז שהפנטגון נתן אור ירוק. דו”ח של משרד ההגנה האמריקאי מ-2014 מעלה שאלות בנוגע לטכנולוגיה, לתחזוקה ולאמינות המטוס ומעיד על “ביצועים בלתי קבילים” בתוכנה של מטוסי הקרב. מבקר הפנטגון הוסיף ואמר שנמצאו לא פחות מ-363 בעיות בעיצוב ובייצור של החמקן.
למרות כל אלה, ולאחר שנים של משא ומתן, הצהירה ישראל כי היא תרכוש טייסת של 19 מטוסים במחיר של 145 מיליון דולר ליחידה שינחתו בישראל עד- 2016. הסכם הקנייה יעלה 2.75 מיליארד דולר, אבל סכום זה אינו כולל לא כולל חלפים, אמצעים, מדמי טיסה, תשתיות ומערך תחזוקה היקפי ולכן הרכישה תנתב את מרבית כספי הסיוע הצבאי האמריקאי (3 מיליארד דולר בשנה) למטרה זו למשך עשור. משמעות “הרכישה” היא למעשה שארה”ב מסבסדת את לוקהיד-מרטין ואת פרויקט החמקן דרך השוק הישראלי, וישראל תצטרך לרכוש מארה”ב את כל הציוד הנדרש כדי לתחזק ולהפעיל את המטוסים בעתיד.
מכיוון שהחמקן עדיין בתהליך פיתוח ואינו מוצר מוגמר, לארה”ב יש מניע מיוחד למכור לצה”ל את המטוסים כדי לעודד עוד מדינות אחרות לקנותם וכך להוזיל את מחיר הייצור עבור ארה”ב ולוקהיד-מרטין. הבטחה ישראלית לרכוש את המטוס היא קריטית, ראשית בגלל המוניטין הביטחוני של ישראל, ושנית כיוון שאף מדינה אחרת לא התחייבה לקנות את המטוסים לפני כן. כחלק מהעסקה הבטיחה ארה”ב שאם ישראל תקבל את מטוסי החמקן, תרכוש ארה”ב בתמורה ציוד בסך 44 מיליארד דולר מהתעשייה הצבאית הישראלית. ב-2013 קיבלה אלביט לידיה חוזה לפיתוח הקסדות לכל המטוסים ולאחר מכן התעשייה האווירית קיבלה חוזה ליצור כנפי המטוס. ההימור של ארה”ב התברר כמבטיח: לאחר שישראל הסכימה לקבל את המטוסים, הצטרפו אליה איטליה, הולנד, קנדה, טורקיה, נורבגיה ודנמרק, אם כי חלקן כבר נסוגו מההסכם בעקבות סיבוכים.
סיפור האף-35 מספק חלון הצצה ליחסים בין ארה”ב לישראל, המתוארים לעתים כיחסי תלות חד-צדדיים של ישראל בארה”ב. אולם התמונה המצטיירת מעסקת החמקן היא דווקא של יחסים הדדים: ארה”ב מקדמת את מכירותיה בעולם תוך “דחיפה” של ציוד אמריקאי לשוק הישראלי דרך לחץ פוליטי, המעמיד בסימן שאלה את המשך המחויבות לספק לישראל יתרון צבאי איכותי על שכנותיה. על פי בכיר בתעשיות הביטחוניות בראיון לעיתון “דה-מרקר”: “ארה”ב אומרת למעשה: אנחנו נותנים לכם את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. אם אתם לא לוקחים, אנחנו לא מחויבים ליתרון צבאי איכותי גם בנושאים אחרים".
ומן הצד הישראלי, כספי הסיוע “משחררים” סכומים גדולים מתקציב הביטחון לרכישות אחרות, והעסקה בסופה מכניסה סכומים גדולים לתעשיות הצבאיות הישראליות כפי שמצוין בהסכם. ביטוי נוסף ליחסים בין המדינות הוא חבילת תמריצים שהציעה ארה”ב לישראל ב-2010, שכללה עשרים מטוסי חמקן בתמורה להקפאת הבנייה בהתנחלויות (ישראל סירבה להקפאה אך ביקשה את המטוסים בכל זאת).במילים אחרות, ארה”ב מלעיטה את ישראל בנשק בתמורה לייצור של עוד נשק, וכל זאת מבלי לבחון את ההשפעות הביטחוניות ארוכות הטווח על האזרחים, המשלמים את המחיר הגבוה ביותר של מרוץ החימוש באזור.
מעבר למחיר האנושי והחברתי שמשלמות החברה הפלסטינית הנכבשת והחברה הישראלית הכובשת, העלות הכלכלית של פרויקט החמקן באה על חשבון משלמי המסים האמריקאים. לדוגמה, ב-2012 כשהפנטגון הודיע על קרקועם של כל מטוסי האף-35 בשל תקלות טכניות, התברר שהמחדל עלה כ-8.45 מיליארד דולר למשלמי המסים.
שאלה נוספת שעולה בבחינת העסקה היא האם ישראל זקוקה למטוסים כלל, למי יש את הסמכות להחליט, וכיצד מתנהל תהליך קבלת ההחלטה. התשובות לכל אלה אינן ודאיות, אך ניתן לומר שהתקיים מאבק ארוך בין משרד הביטחון לחיל האוויר בנוגע לשאלות הללו. משה ארנס, שר הביטחון לשעבר אמר בנוגע לעסקה: “החלטות לגבי עסקות גדולות של רכישת מטוסי קרב לא צריכות להתקבל כלאחר יד…כאן מדובר בהחלטה בנושא אסטרטגי, לא רק ביטחוני – אלא גם כלכלי. צריך לשאול אם נבון למשכן את כספי הסיוע הביטחוני לכמה שנים למען המטוס הזה, ומה ייוותר לאחר מכן. כשמדובר בסכום כזה של כסף, יש הרבה שאלות שראוי לדון בהן”. בנוסף, סא”ל במיל’ דני בז, טייס קרב לשעבר הוסיף: “נכון שלמטוס יש תכונת חמקנות, אבל אני לא בטוח שזה מצדיק את המחיר”.
כמו כן ישנם גורמים שנותרו מחוץ לקבלת ההחלטה, כמו המועצה לביטחון לאומי ואנשי משרד האוצר שלא נוגעים בהחלטות הקשורות בסיוע האמריקאי. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מקבלת דיווחים בלבד, וגם זאת רק לוועדת משנה לנושאי הצטיידות ורכש. לדברי ח”כ נחמן שי, “ביטחון לאומי הוא לא רק קניית מטוסים…יש גם נושאים אחרים חשובים כמו קשישים, אמהות חד-הוריות, עוני וחינוך שעליהם מדברים בוועדות החינוך והרווחה של הכנסת. זו החלטה שצריכה להישקל על רקע כלל הצרכים של המדינה, ואת השקלול הזה צריכה לעשות המועצה לביטחון לאומי או גורם אזרחי אחר”.
Hamushim حموشيم חמושים 