הודו

רקע

הרפובליקה של הודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם בשטחה והשנייה בעולם בגודל אוכלוסייתה המונה יותר ממיליארד א.נשים. להודו הצבא השלישי בגודלו בעולם מבחינת כוח אדם, היא בעלת נשק גרעיני והיא המדינה בעלת תקציב הביטחון החמישי בגודלו. הודו היא יבואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם אחרי ערב הסעודית, עם יבוא בשווי 112 מיליארד דולר בין 2010 ל-2015 ועם תקציב ביטחון שנתי של למעלה מ-50 מיליארד דולר. הודו משקיעה הון במודרניזציה של צבאה כחלק ממירוץ החימוש בדרום אסיה, שמתרחש בעיקר בין הודו, פקיסטן וסין.

חבל קשמיר

חבל קשמיר נתון במחלוקת טריטוריאלית בין הודו, פקיסטן וסין מאז חלוקת הודו בשנת 1947. הודו ופקיסטן קיבלו עצמאות מהכיבוש הבריטי, וחבל קשמיר שרוב אוכלוסייתו מוסלמית, נותר במחלוקת. חלקו המרכזי של חבל קשמיר נמצא בשליטת הודו כחלק ממדינת ג'אמו וקשמיר וחלקים קטנים יותר מהחבל נמצאים בשליטת פקיסטן וסין, כתוצאה ממלחמות באזור. הודו ופקיסטן אינן מכירות בטענות כל אחת לשליטה על החבל, וקיימת מתיחות ארוכת שנים בין שתי המדינות שבשיאה כמעט והובילה את שתי המדינות לסף מלחמה גרעינית. ישראל מוכרת נשק רב להודו ואף מכרה נשק לפקיסטן.

ג'אמו וקשמיר הייתה המדינה היחידה בהודו שנהנתה מאוטונומיה מיוחדת, תחת סעיף מיוחד בחוקה ההודית שהעניק זכויות מיוחדות לתושבי הקבע של "קשמיר הכבושה". באוגוסט 2019 ביטלה ממשלת הודו בצו של הנשיא רנדרה מודי את המעמד המיוחד שהוענק לג'אמו וקשמיר, הצעד הפוליטי מרחיק הלכת ביותר באזור המחלוקת כבר כמעט 70 שנה. הצו מבטל את האוטונומיה של המדינה, היחידה בפדרציה עם רוב מוסלמי, מחלק אותה ומכפיף אותה לשלטון הישיר של הממשלה המרכזית. ביטול הסעיף נועד ככל הנראה לשרת את מטרת הממשלה ההינדית הלאומנית לשנות את הדמוגרפיה באזור שברובו מוסלמי, ולהפוך את קשמיר לאזור בעל רוב הינדי. כ-35 אלף חיילים נשלחו לכבוש את קשמיר. מנהיגי המדינה נעצרו, הוטל עוצר והוטלו מגבלות על חופש התנועה של הציבור, נאסר על התקהלויות, והרשויות הודיעו על סגירת מוסדות החינוך עד הודעה חדשה. בנוסף הושבתו כל כלי התקשורת במדינה, נותקו הטלפונים הסלולריים והאינטרנט הושבת. עיתונאים מדווחים על הטרדות חוזרות מצד הרשויות וכוחות הביטחון, שמוחקים צילומים מהמצלמות שלהם, ומגיעים דיווחים על מעצרים שרירותיים ועינויים על ידי כוחות הביטחון כלפי מי שמשתתפים במחאות.

הצעד החמיר את המתיחות שממילא התגברה עם פקיסטן השכנה, מה שעלול להוביל למלחמה נוספת בין שתי המעצמות הגרעיניות.

יחסים עם ישראל

במשך ארבעים שנה היו היחסים בין ישראל ובין הודו קפואים. הודו סירבה לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל עד 1992, מאז קיימים יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות.

נרנדרה מודי, המכהן כראש ממשלת הודו החל מאפריל 2014, מוביל בגלוי קו של התקרבות לישראל. בפברואר 2015 ביקר בהודו שר הביטחון דאז משה יעלון, ביקור אשר הוגדר היסטורי שכן שר בטחון ישראלי מעולם לא ביקר בהודו לפניו. ביולי 2017 ביקר נרנדרה מודי בישראל לציון 25 שנה לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות והיה ראש הממשלה ההודי הראשון לעשות זאת. זמן קצר לאחר מכן אירח מודי את נתניהו בניו דלהי. כבר לקראת ביקורו של מודי בישראל החל לדון הקבינט הביטחוני ההודי באישור עסקאות בכ-3 מיליארד דולר מול חברות רפאל והתעשייה האווירית.

ייצוא נשק מישראל

כבר כמה שנים שהודו – יבואנית הנשק הגדולה בעולם – היא הלקוחה הגדולה ביותר של התעשיות הביטחוניות בישראל, עם מכירות בהיקף של מיליארדי דולרים לאורך העשור האחרון. ישראל היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה להודו, אחרי רוסיה במקום הראשון וארה"ב במקום השלישי. קשרי הסחר הביטחוני עם הודו התחזקו באופן משמעותי בשנים האחרונות. בעוד שהודו ייבאה נשק ישראלי באופן שיטתי כבר תקופה ארוכה, אלו לרוב היום עסקאות קטנות. ב-2014, עם בחירותו של ראש הממשלה המכהן, נרנדרה מודי, ייצוא הנשק הישראלי להודו זינק. בחצי השנה שחלפה מתחילת כהונתו רכשה הודו מישראל נשק בסכום של 662 מיליון דולר – יותר מאשר בשלוש השנים הקודמות יחד. בין 2014 ל-2015 הייצוא הכפיל את עצמו, ובין 2015 ל-2016, הייצוא הכפיל עצמו שוב. הייבוא ההודי מישראל זינק ב-285% בשנים 2013-2018 לעומת 2008-2012. 49% מהנשק הישראלי שנמכר למדינות שונות בעולם בין 2013 לבין 2017 הגיע להודו. נכון ל-2018 הודו הינה יבואנית הנשק הגדולה ביותר מישראל.

היתרון הישראלי לעומת מדינות אחרות הוא שישראל מוכנה להעביר חלק מרכזי מהייצור להודו – דבר שנמצא בראש סדר העדיפויות של מודי שהמוטו שקבע הוא "Make in India" בכדי לייצר מקומות עבודה לשוק העבודה ההודי שכולל מאות מיליוני בני אדם. כמו במקרה של תעשיות נשק לישראל שחברו לחברה הודית בכדי לייצר רכיבים לכלי נשק וכלי נשק שלמים בהודו ומשם לייבא אותם לישראל לשימוש כוחות הביטחון.

בין מכירות הנשק של ישאל להודו ניתן למצוא ספינות מלחמה, תותחים, טילים, כלי טיס בלתי מאויישים, מל"טים חמושים וציוד אלקטרו-אופטי. ישראל סיפקה להודו גם חימושים משוטטים, הידועים יותר בכינוי "מל"טים מתאבדים". בסך הכל, עד 2018 נחתמו עם התעשייה האווירית עסקאות בהיקף כולל של כ-6 מיליארד דולר.

גרף המראה את היקף היצוא הבטחוני הישראלי להודו במיליוני דולרים מפחות מ200 מליון דולר ב 2012 ועד 600 מליון דולר ב 2016 בשעה שכלל היצוא הבטחוני באותן שנים לא גדל ואף קטן מ 7 וחצי מליארד דולר ל 6.5 מליארד דולר
מתוך אתר כלכליסט, יולי 2017

רשימת מכירות הנשק להודו ארוכה מכדי לפרט (ניתן למצוא פירוט של עסקאות באתר Sipri) ולכן נציין מספר עסקאות גדולות שזכו לתשומת לב:

בשנת 2004 אושרה עסקת ענק למכירת שלושה מטוסי "פאלקון" של התעשייה האווירית להודו. המטוסים סופקו בהמשך בשנים 2008-2009 ולאחר מספר שנים רכשה הודו מטוסים נוספים מסוג זה.

בשנת 2013 טענה ממשלת בריטניה כי על-פי דיווחים רשמיים שלה על היתרי ייצוא לנשק וציוד ביטחוני, ישראל מוכרת נשק למדינות עמן אין לה קשרים דיפלומטיים, ביניהן פקיסטן. לפי דו"ח ממשלת בריטניה, בין 2008 ל-2012 מכרה ישראל ציוד ביטחוני לפקיסטן: מערכות מכ"ם, לוחמה אלקטרונית וציוד לטייסים. לפי הדו”ח, ב-2011 ביקשה ישראל לרכוש רכיבים בריטיים כדי לייצא לפקיסטן מערכות מכ”ם, מערכות לוחמה אלקטרונית, תצוגה עילית לתאי טייס, חלקים למטוסי קרב, חלקים למנועי מטוסים, מערכות אופטיות לרכישת מטרות, רכיבים למטוסי אימון וציוד למערכות אלקטרוניות צבאיות. ב-2010 ישראל ביקשה לייצא לפקיסטן מערכות לוחמה אלקטרונית ותצוגה עילית לתאי טייס עם רכיבים מבריטניה. מאז סיום הכיבוש הבריטי והכרזת העצמאות של הודו ופקיסטן, נמצאות שתי המדינות בסכסוך קשה על אזור חבל קשמיר. במהלך מלחמת קרגיל בין שתי המדינות ב–1999 סיפקה ישראל נשק וציוד לחימה להודו, ומאז קשרי הסחר בנשק הלכו והתחזקו. מכירת נשק ישראלי לפקיסטן משמעותית במיוחד בכך שישראל לוקחת חלק בחימוש מסוכן מאוד של האזור שנמצא במתיחות ומוכרת נשק לשני הצדדים בו.

במרץ 2016 דווח ברשות השידור כי חברת "רפאל" חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם החברה ההודית "ריליינס דיפנס". על פי ההסכם תספק רפאל מערכות נשק לצבא הודו בהיקף של עשרה מיליארד דולרים. העסקה כוללת מערכות הגנה אווירית, טילי אוויר-אוויר ובלוני תצפית. כחלק מההסכם וממדיניות "Made in India" תעביר רפאל ידע רלוונטי לחברה ההודית. החתימה על ההסכם נעשתה בתערוכת נשק בהודו, בה נכח שגריר ישראל בהודו.

בשנת 2017 חתמה הודו על שלוש עסקאות לרכישת טילים מישראל בשווי של 2.6 מיליארד דולר: שתי מערכות רדאר מסוג פאלקון ב־1.16 מיליארד דולר עבור חיל האוויר ההודי ו-8,356 טילי נ"ט מסוג ספייק מתוצרת רפאל, לצד 321 משגרים, בשווי של כחצי מיליארד דולר עבור הצבא ההודי.

באפריל 2017 נחתמה עסקת ענק בהיקף של 1.6 מיליארד דולר, שנחשבה לגדולה ביותר בתולדות התעשיות הביטחוניות הישראליות, במסגרתה סופקו להודו כל מרכיבי מערכת של טילי קרקע-אוויר מדגם "ברק 8" – משגרים, טילים, אמצעי תקשורת, מערכות שליטה ובקרה ומערכת מכ"ם.

באוקטובר 2018 חתמה התעשייה האווירית חוזה ענק מול הודו במסגרתו תספק מערכות טילי ברק בהיקף של כ-777 מיליון דולר. המערכת תשמש שבע ספינות של חיל הים ההודי והחוזה נחתם מול החברה הממשלתית BEL שתשמש קבלן ראשי מול ממשלת הודו.

אימונים

Force One היא יחידת קומנדו עילית של משטרת מומבאי שהוקמה ב-2010. הקמת והכשרת היחידה נעשו בהדרכה ובפיקוח של כוחות ימ"מ ישראלים. לאחר חודשיים של הכשרה בסיסית של מומחים ישראלים הוקמה היחידה. על תעודות ההסמכה שקיבלו החניכים היו מוטבעים דגל ישראל, דגל משמר הגבול וסמל הלוטר.

ביולי 2018 משלחת של 45 לוחמי קומנדו ולוחמי יחידת Garud (יחידה מיוחדת של חיל האוויר ההודי) הגיעו לישראל להשתתף בתרגיל צבאי גדול במסגרת סדנת אימונים בשם "דגל כחול" של חיל האוויר הישראלי. "הישראלים משופשפים יותר בקרב, מכיוון שיש להם יותר ניסיון במבצעים מעבר לגבול ואנחנו יכולים ללמוד מהניסיון שלהם" אמר הקצין ההודי שהגיע עם המשלחת.

סרטון של אימון משותף של כוחות מיוחדים הודים וישראלים. נובמבר 2017. צילום מסך יוטיוב
אימון משותף של כוחות מיוחדים הודים וישראלים. נובמבר 2017. צילום מסך יוטיוב

קריאה נוספת