ינואר 2015
"כבר 20 שנה ויותר, בסביבות חודש יולי מתחילות לצוץ הכותרות הקבועות על כך שהאוצר דורש קיצוץ בתקציב הביטחון. מעט לאחר מכן מופיעות הכותרות – מישהו ממערכת הביטחון נזעק כי הקיצוץ יפגע בביטחון הלאומי בצורה אנושה. אז משרד הביטחון מתחיל לשחרר לעיתונות הודעות על דברים שהולכים להיסגר, להתבטל, להתאייד ולהתאיין בעקבות הקיצוץ. אחרי שהבהירו שקיצוץ בביטחון, כל קיצוץ, יביא את יום הדין על העם היושב בציון, במערכת הביטחון מנסים גם לנמק מדוע. לשם כך הם מגייס את האיומים." שאול אמסטרדמסקי, "כלכליסט" מאי 2014
בתקציב המדינה ל-2015, שנסגר בתחילת יולי, נקבע כי תקציב הביטחון יהיה 57 מיליארד שקל סכום זה מורכב מבסיס התקציב של 51 מיליארד ש”ח ותוספת של 6 מיליארד ש”ח בעקבות צוק איתן. זאת בנוסף לעוד 7 מיליארד ש”ח שינתנו למרש מהרזבה התקציבית של שנת 2014. זהו הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה, המהווה כ-16% ממנו.
תקציב הביטחון כולל בתוכו כמה סוגי הוצאות: החזקה כוללת של הצבא, מימון הפעילויות של התעשיות הביטחוניות, מימון מנגנוני השליטה בשטחים, מימון ההגנה על ההתנחלויות, הפעלת השב”כ, המוסד ועוד. תקציב משרד הביטחון שונה משאר המשרדים בכך שהוא נהנה מזכויות תקצוב מיוחדות, הוא נשלט לגמרי על ידי משרד הביטחון, הוא מסווג לרוב, ושינויים במסגרתו לא מחייבים קבלת אישור מראש של חברי הכנסת.
הפרוצדורה המקובלת לקביעת תקציב הביטחון רוויה בעיות ובמרכזה סוגיית השקיפות. ההחלטות בנוגע לתקציב מתקבלות לרוב במסגרת דיונים פנימיים בצה”ל ובמערכת הביטחון וללא בקרה על התהליך. התקציב, שמחולק לסעיפים פתוחים וסעיפים מסווגים, אמור לעבור לידיעת חברי הכנסת מבעוד מועד. תקציב הנושאים הפתוחים מכיל מידע שקוף על חלקיק מתוך התקציב, המכסה רק 20% מכלל התקציב. מי שנחשף לפירוט המסווג של תקציב הביטחון שהוא רוב התקציב ם חברי הקבינט הביטחוני בממשלה וקבוצה קטנה של ח”כים שחברים בוועדה המשותפת לוועדת הכספים, בנוסף לחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (ע”פ חוק יסודות התקציב, התשמ”ה) שהדיונים בה נעשים בדלתיים סגורות. בנוסף, משרד הביטחון מגבש באופן בלעדי את ההצעות שמוגשות על ידי משרד האוצר ללא התערבות חיצונית, על אף שוועדת הכספים אמורה להיות מעורבת. כך תקציב הביטחון מוסתר ממקבלי ההחלטות, ואם כך, קל וחומר שהוא מוסתר מהציבור.
מעבר לסוגיית השקיפות, מערכת הביטחון מגדילה את חלקה משנה לשנה על חשבון תקציבים חברתיים. קופת הביטחון גדלה בשתי דרכים עיקריות: תוספת כספים למשרד הביטחון מכלל תקציב המדינה בתחילת שנה, וחריגות בהוצאות של המשרד במהלך השנה. ב-2015, לדוגמה, תוספות למשרד הביטחון הגיעו מקיצוץ רוחבי בבסיס התקציב של כל משרדי הממשלה (קיצוץ מבסיס התקציב פירושו גירעון מתמשך של מיליארדי שקלים מהתקציב גם בשנים הבאות) על מנת להעביר 1.5 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. משרד החינוך ספג את הקיצוץ הגדול ביותר מבין משרדי הממשלה, בסך 6900 מיליון שקל (מתוכם 517 לחינוך ו-175.5 להשכלה הגבוהה). זהו הקיצוץ הגדול ביותר שידע המשרד בעשור האחרון.
בספטמבר 2014 פנתה ח”כ זהבה גלאון למבקר המדינה בבקשה לבחון את ההתנהלות הקלוקלת סביב תקציב הביטחון. גלאון ציינה כי “מערכת הביטחון חרגה במשך 6 שנים ( 2004-2010) מהתקציב אותו אישרה לה הכנסת. סך החריגות הגיע ליותר מ-20 מיליארד שקל.” אף שהמידע התפרסם בדוח של בנק ישראל ב-2011 והגיע לידיעת משרד האוצר והביטחון באותה שנה, שום התייחסות רצינית לא הגיעה. טענה נוספת של גלאון היא שמשרד הביטחון מבקש תוספות בכל שנה אף שנותר כסף ברזרבה, כך שכספים מצטברים משנה לשנה מעל לתוספות התופחות.
ההתייחסות הממשלתית למשברים בתקציב הביטחון מקבלת במה שנתית בדו”ח מבקר המדינה ובוועדות מזדמנות המתכנסות לשם דיון בנושא. מסקנות המבקר בדו”ח האחרון כללו ממצאים על הפרות חוזרות ונשנות של חובת הדיווח של מערכת הביחון לכנסת ולמשרד האוצר, הפרות של חובת בקרה תקציבית פנימית והיעדר הסברים מספקים לשינויים בתוך התקציב. דו”ח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון (ועדת ברודט משנת 2007) ממליץ להוסיף עוד 1000 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בתוך עשור, כאשר 300 מיליארד שקל מתוך הסכום אמורים להגיע מתוך התייעלות פנימית של הצבא ולא דרך מתן תקציבים נוספים. ההתייעלות המדוברת לא יושמה נכון ל-2014. ב-2013 מונתה ועדת לוקר שנועדה להחליף את ועדת ברודט. מטרתה לבחון ולגבש המלצות ביחס לגודלו והרכבו הרצוי של תקציב הביטחון.
הדיונים על התקציב לשנת 2015 מכילים את אותם דפוסים שאנו רואים בכל שנה: בקשה להגדיל את התקציב , בקשת פיצויים על חריגות בהוצאות ובקשות מיוחדות הקשורות למבצע צוק איתן. לפי החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני ב-2012, תקציב הביטחון נטו ל-2015 היה אמור לעמוד על 52 מיליארד שקל. באגף התקציבים הוסיפו להחלטת הקבינט מיליארד שקל, וגם בקשה לעוד 9 מיליארד תוספת השנה בגלל צוק איתן. נוסף על כך, האלוף במיל. דן הראל, מנכ”ל משרד הביטחון, אמר בתחילת ספטמבר כי מערכת הביטחון תדרוש ב-2015 תוספת תקציב של עוד 11 מיליארד שקל.
הבקשות של משרד הביטחון לעוד כספים הציתו ויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון על עלויות צוק איתן. האוצר טוען כי המחיר עומד על 6.5 מיליאד שקל, לעומת משרד הביטחון שטוען כי העלות האמיתית היא 9 מיליארד שקל. משרד הביטחון מציין סכום גבוה יותר כדי לקבל תוספות לשנה הבאה. הכסף אמור לממן “ביצוע מחקר, פיתוח ויישום לגבי הטיפול במנהרות, וכן להגנה אקטיבית למערך המשוריין של צה”ל (כמו מערכות מעיל רוח לטנקים ולנגמ”שים מסוג נמר)”. האוצר, מנגד, טוען כי “הוצאות הביטחון לא צריכות להיות יותר מ-5 מיליארד שקל ושהמקסימום שיהיה ניתן להקצות למערכת הביטחון בשנת 2015 הוא 2.5 מיליארד שקל.”במידה שמשרד הביטחון יקבל את הכסף שביקש, תקציב הביטחון יהווה 18% מתקציב המדינה, צמיחה של 2%% ביחס לשנה הקודמת.
סוגיה נוספת באשר לתקציב הביטחון היא ההוצאות הגבוהות על כוח אדם ופנסיות. אחוז ההוצאות על שכר, גמלאות, שיקום ותשלומים למשפחות הוא כ-43% מהתקציב. על פי דוח של משרד האוצר מ-2008, במשך 14 שנה עלה שכר האלופים בצבא ב-94% לעומת השכר ממוצע במשק שעלה ב- 26%%. כמו כן, ישנו פער אדיר בין גילאי הפרישה של אנשי מערכת הביטחון ושאר העובדים בארץ. לדוגמה, איש קבע שעבד עד גיל 45 רשאי לקבל פנסיה למשך כל ימי חייו, בעוד שמחוץ לצבא עובדים נדרשים לעבוד עוד 20 שנה לפחות לפני קבלת הפנסיה, שתינתן למשך פחות שנים. גם אלופים לשעבר שצוברים הון בשוק הפרטי (חלקם משתכרים 100 אלף שקל בחודש) ממשיכים לקבל מהמדינה עוד 40-30 אלף שקל בחודש מהפנסיה התקציבית. בנוסף, מערכת הביטחון ממשיכה לממש את זכותה לתת מענק רמטכ”ל – תוספת של 6% לפנסיה התקציבית עם השחרור של איש הקבע.
Hamushim حموشيم חמושים 