מקסיקו

רקע

מקסיקו שוכנת בצפון מרכז אמריקה, ובעלת גבול צפוני עם ארה"ב וגבול דרומי עם גואטמלה ובליז.

כמו מדינות לטינו-אמריקאיות רבות אחרות במרכז ודרום אמריקה, במהלך שנות השישים והשבעים ניהלה ממשלת מקסיקו, בסיוע אמריקאי, מלחמה נגד כוחות שמאל וכוחות גרילה במדינה. במהלך "המלחמה המלוכלכת" לפחות 1,200 אנשים הועלמו על ידי הממשל לאחר שעברו עינויים והוצאו להורג.

כיום, מקסיקו נמצאת במה שרבים מכנים "המלחמה המלוכלכת החדשה". המלחמה בסמים במקסיקו, הנתמכת על ידי ארה"ב, גבתה בעשור האחרון את חייהם של למעלה מ-164,000 אנשים. בנוסף לכך, עם למעלה מ-28,000 אנשים שהועלמו על ידי כוחות בטחון ו/או קרטלים בעשורים האחרונים, והקשר ההדוק בין כוחות ביטחון במדינה לבין הקרטלים, מקסיקו נמצאת ברשימת 25 המדינות המסוכנות ביותר לחיות בהן בעולם.

בשנים האחרונות מקסיקו נהייתה מוקד הגירה למאות אלפי פליטים ממדינות מרכז אמריקה בעיקר, ומהווה גם ארץ מעבר לפליטים ומהגרים המבקשים להגיע לארה"ב. מציאות זו יצרה מצב בו ארה"ב תומכת ואף מממנת את הגברת אכיפת ההגירה ממדינות מרכז אמריקה למקסיקו, ואת המילטריזציה של הגבול הדרומי של מקסיקו.

ייצוא נשק מישראל

חברות ישראליות החלו לייצא נשק לאמריקה הלטינית בשנות החמישים. מקסיקו החלה לקבל נשק ישראלי בתחילת שנות השבעים ולאורך שנות השבעים והשמונים נמשך הייצוא בדמות נשק קל, מרגמות וגדרות אלקטרוניות. בתחילת שנות ה-2000 חלה עלייה משמעותית בהיקף מכירות הנשק למקסיקו שמאז ממשיכה לקנות נשק ישראלי באופן שוטף, כולל מסוקים, טילים ומל"טים.

שנת מכירהסוג הנשקיצרןשנת אספקה
19725 מטוסי תובלה "ערבה"התעשייה האווירית1973-1974
19745 מטוסי תובלה "ערבה"התעשייה האווירית1976
197760 מרגמות M-65סולתם (אלביט מערכות)1978-1979
19874 מטוסי תובלה "ערבה"התעשייה האווירית1991-1994
20012 מטוסי "הרקולס"נמכרו יד שניה מישראל, תוצרת ארה"ב2002
20023 מטוסי "Hawkeye"נמכרו יד שניה מישראל, תוצרת ארה"ב2004
20032 ספינות טילים "סער 4.5"מספנות ישראל2004
200320 טילי "גבריאל"התעשייה האווירית2004
20044 מסוקי "יסעור"נמכרו יד שניה מישראל, תוצרת ארה"ב2005
20082 מל"טי "הרמס 450"אלביט מערכות2009
20133 מערכות מודיעין אותות
(SIGINT) 		התעשייה האווירית, אלתא2016
20152 מל"טי "דומינטור"
(Dominator)		אירונאוטיקס2015-2016
20172 מל"טי "דומינטור"
(Dominator)		אירונאוטיקס2017

מתוך https://www.sipri.org/databases/armstransfers

ב -1973 רכשה מקסיקו 5 מטוסי תובלה מסוג "ערבה" מישראל. עשורים לאחר-מכן כאשר נחפשו זוועות המשטר, נודע כי המטוסים הישראליים שימשו את ממשלת מקסיקו במהלך "המלחמה המלוכלכת" להעלמת עשרות מתנגדי משטר שהשליך הצבא המקסיקני אל האוקיינוס השקט.

דיכוי המרד בצ'יאפס

צ'יאפס היא המדינה הדרומית ביותר במקסיקו שרוב ,תושביה ילידים ויש בה את הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסייה ילידית במקסיקו. המדינה עשירה במשאבי טבע כמו עצים, נפט וגז ועם זאת היא אחת המדינות העניות ביותר במקסיקו. לאחר הכיבוש הספרדי איבדו תושבי המקום את רוב אדמותיהם שנמכרו לידיים פרטיות והפכו לאיכרים שעובדים עבור בעלי האדמות החדשים. לאחר שנים של דיכוי ונסיונות מרד שונים התחזקה בצ'יאפס תנועה של איכרים בשם "זאפטיסטה". המאבק הזאפיטסיטי התמקד בהשגת שליטה על האדמות עליהן הם חיים והמשאבים שלה והזכות לנהל את חייהם בעצמם על-פי מנהגיהם ללא התערבות ממשלתית.

ב-1 בינואר 1994, עם כניסתו של הסכם הסכם הסחר הצפון אמריקאי (נפט"א) לתוקף, הכריז הצבא הזאפטיסטי לשחרור לאומי (Ejército Zapatista de Liberación Nacion EZLN -) מלחמה על ממשלת מקסיקו וקרא לעם במקסיקו להצטרף אליהם: "אנו מכריזים כי לא נפסיק את הלחימה עד שיתמלאו הדרישות הבסיסיות של עמנו על-ידי יצירת ממשלה של ארצנו שהיא חופשית ודמוקרטית".

הגורם המיידי לפרוץ המרד היה החלטת ממשלת מקסיקו לסגת מיישום רפורמת קרקעות שנועדה להעביר אדמות חקלאיות לבעלות תושבי צ'יאפס (רפורמה אגררית) וחתימתה על הסכם נפט"א שנועד לקדם סחר חופשי עם ארה"ב וקנדה ולאפשר הפנייה של אדמות ומשאבים מקומיים לשווקים חיצוניים ולייצוא במקום לצריכה מקומית. כעבור 12 ימי לחימה הוכרזה הפסקת אש, שהחזיקה מעמד קצת יותר משנה עד שהצבא המקסיקני הפר אותה בפברואר 1995. (מתוך THE RESISTANCE OF THE INDIGENOUS COMMUNITIES IN RESPONSE TO THE WAR IN CHIAPAS, Zapatista autonomous municipalities, 1998)

במהלך השנה של הפסקת האש הצבא המקסיקני עבר הכשרות על ידי צבאות זרים. הצבא הישראלי הצטרף לכוחות ארה"ב, ספרד, בריטניה ואחרים בהכשרת הצבא המקסיקני לדכא את מרד הזאפטיסטים. העת הייתה רק שנים ספורות אחרי האינתיפאדה הראשונה, ההתקוממות העממית הפלסטינית שבאמצעותה שיפר הצבא הישראלי טכניקות ושיטות של שליטה בהפגנות, לוחמה עירונית, לוחמת גרילה נגדית ושליטה כללית באוכלוסייה. לצד אלה, ישראל הציגה את מערכת המחסומים בגדה המערבית וברצועת עזה כטקטיקה העיקרית שלה לשליטה באוכלוסייה. הכוחות הישראלים אימנו את צבא מקסיקו בטקטיקות לדיכוי המרד, ועזרו להקים את מדיניות המחסומים הנוקשה במדינת צ'יאפס.

אימונים

במאי 2013 פורסם בעיתון המקסיקני Excelsior כתבה שכותרתה "הצבא הישראלי יכשיר את משטרת צ'יאפס". בכתבה אמר המזכיר לביטחון פנים במקסיקו כי התקיימו דיונים בין משרדו לבין משרד הביטחון הישראלי. שתי המדינות דנו בתיאום ביטחוני בנושא משטרה, בתי הכלא ושימוש יעיל בטכנולוגיה.

מערכות מעקב וריגול

בפברואר 2009 חברת אירונאוטיקס הודיעה כי תספק מערכות מעקב ומודיעין מתקדמות, קרקעיות ואוויריות, בשווי 22.5 מיליון דולר למשטרה הפדראלית של מקסיקו. אחת מהמערכות יכולה בין היתר, לזהות אנשים ממרחק של שמונה קילומטרים, ולמצוא את מיקומם המדויק במפות דיגיטליות. אירונאוטיקס ציינו בהודעת המכירה כי מדובר במערכות שנמצאות בשימוש מבצעי של משטרת ישראל והצבא הישראלי.

כיום יש למקסיקו גם מל"טי הרמס 450 של אלביט וגם מל"טים מסוג Dominator XP של אירונאוטיקס.
המל"טים והרחפנים הישראליים ומערכות מעקב גבול ישראליות משמשים את מקסיקו בגבול מקסיקו-גואטמלה וגם את ארה"ב בגבול ארה"ב-מקסיקו ובשני המקרים נועדו למנוע הגירה של פליטים ממדינות מרכז אמריקה.

בשנת 2004 חברת מגל מערכות אבטחה, קיבלה אחד ממספר חוזים מממשלת מקסיקו למערכות מעקב ואבטחה ממוחשבות "כדי להגן על מתקנים רגישים במקסיקו". שווי כל חוזה כ-4.5 מיליון דולר.

חברת ורינט מערכות

בשנת 2006, חברת ורינט מערכות הישראלית זכתה בחוזה של 2.9 מיליון דולר מטעם מחלקת המדינה האמריקאית עבור האזנת סתר לקווי התקשורת במקסיקו, בשירות ממשלת מקסיקו.

בשנת 2012 הפעילה ורינט מערכת מעקב נוספת שאוספת את כל המידע משיחות טלפון במדינה והעבירה אותו לממשלת מקסיקו, במימון ארה"ב.

"מטרת המערכת לעקוב, לעבד ולאחסון תקשורת המתקבלת מספקיות הטלפון ושאר שירותי התקשורת במקסיקו ולהעביר אותם לממשלה במקסיקו. כמו כן, למערכת של ורינט יכולת לנתח מידע המתקבל מכל סוגי מערכות התקשורת במקסיקו", נכתב בהודעה שפרסמה ארה"ב שמימנה את הפרויקט.

חברת ורינט, בשיתוף עם חברת NICE הידועה לשמצה, מכרה בעבר למשטרת בוגוטה בקולומביה מערכות ליירוט שיחות טלפון ששימשו לרדיפת מתנגדי משטר. על-אף חשיפת המקרה בעיתונות החברה המשיכה למכור את מוצריה במדינה. עובד ורינט שהכשיר סוכנויות מקומיות באמריקה הלטינית על מערכות של ורינט מספר איך ראה בעצמו ניצול לרעה של הכלים. "היתה פעם אחת שעשיתי הכשרה על איסוף מידע מהרשתות החברתיות", הוא מספר. "אני עובד עם החניכים ומסביר להם דברים, ואז פתאום הם מבקשים ממני לעשות בדיקה על מפגינים. פשוט ככה, באמצע ההדרכה".

חברת NSO

תוכנת "פגסוס" היא תוכנת ריגול שפותחה על ידי חברת NSO הישראלית העוסקת בפיתוח תוכנות ללוחמת סייבר ולריגול דיגיטלי. החברה מפתחת ומשווקת תוכנות המשמשות גורמים שונים, בעיקר ממשלות, לריגול אחר אנשים וגופים. הריגול מתבצע על ידי השתלת תוכנת ריגול במכשיר האלקטרוני של האדם אחריו רוצים לרגל – בדרך כלל בטלפון הסלולרי.

פגסוס חודרת לטלפונים ניידים חכמים ומאפשרת למפעיליה שימוש חשאי בלתי מוגבל בהם, ללא ידיעת בעל הטלפון, ומאפשרת להקליט שיחות, לקבל גישה לצילומים, להודעות טקסט, לדוא"ל, לאתר את מיקום המכשיר, לצותת לו, וכן לשלוט במכשיר באופן אקטיבי – למשל, על-ידי הפעלת המצלמה או הרמקול מרחוק, כדי לצפות ולהקשיב לסביבתו של המשתמש, להקליט את השיחות שנערכות בקרבתו, לצלם את הסובבים אותו, גם כשהוא אינו בשיחת טלפון, ולהוציא שיחות או לכתוב הודעות טקסט ואימיילים בשמו.

בשנת 2011, לפחות שלוש סוכנויות ממשלתיות במקסיקו רכשו תוכנת ריגול מחברת NSO הישראלית, בשווי של כ-80 מיליון דולר.

ב–2012 מכרה NSO דגם מוקדם של פגסוס לממשלת מקסיקו, לכאורה לצורך מאבק בקרטל הסמים במדינה, אך במרוצת הזמן התחוור שהממשלה מפעילה את "פגסוס" כנגד כל אופוזיציה פוליטית שהיא מוצאת לנכון.

ב-2017 פורסם ב"ניו יורק טיימס" כי ממשלת מקסיקו השתמשו בתוכנה בכדי לרגל אחרי עיתונאים ובני משפחותיהם. על-פי הפרסומים, הממשלה במקסיקו פרצה לטלפונים הניידים של עורכי-דין לזכויות אדם, של עיתונאים ושל פעילים חברתיים שיוצאים למאבק נגד שחיתות שלטונית, וקיימה אחריהם מעקב אלקטרוני מתמיד באמצעות התוכנה. בין אלו שריגלה אחריהם הממשלה היו עורכי הדין שחקרו את רצח 43 הסטודנטים בעיר איגואלה, שנחטפו בספטמבר 2014 שהיו בדרכם להפגנה נגד המדיניות הכלכלית של ממשלת מקסיקו. במהלך הנסיעה הסטודנטים נעצרו על ידי המשטרה, הועלמו, ולאחר-מכן כנראה נרצחו. בעקבות התקרית מונה צוות חקירה בינלאומי, שמצא הוכחות למעורבות הממשלה. ממשלת מקסיקו ניסתה לחבל בפעילות צוות החקירה, והשתילה את תוכנת פגסוס בטלפונים של החוקרים.

במקרה אחר כרמן אריסטגוי, עיתונאית ידועה במדינה חשפה כי אשת הנשיא קיבלה אחוזת פאר מקבלן שזכה בתמורה לחוזים ממשלתיים בהיקף של מאות מליוני דולרים. מיד לאחר החשיפה הטלפונים שלה ושל בנה בן ה-16 החלו להתנהג מוזר והיא גילתה כי שניהם היו תחת מעקב. גם פעילים בקמפיין בריאותי להטלת מס על יצרני משקאות ממותקים גילו שהם נתונים למעקב באמצעות תוכנת פגסוס.

בספטמבר 2018 הגישו חמישה אזרחי מקסיקו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד חברת NSO.

החמישה – פעיל בארגון צרכנות במקסיקו, שני עיתונאים שהיו מעורבים בחשיפת שחיתות שלטונית, ושני פעילים בארגון זכויות האדם שחקר את היעלמות 43 הסטודנטים – דרשו להוציא צו מניעה קבוע נגד החברה, בנוסף לפיצוי כספי: "להימנע באופן מוחלט ממכירת כל מערכת שהנתבעת פיתחה לממשלת מקסיקו הפדרלית; להפסיק לאלתר כל פעולת תמיכה, תחזוקה, שדרוג, סיוע למערכת שהנתבעת כבר סיפקה לממשלת מקסיקו וכל רשות או גוף אכיפה בה"… "להוציא צו מניעה האוסר על הנתבעות למכור את תוכנות הריגול למשטרים ומדינות אחרות בעולם אלא לאחר שיובטח כי אותו משטר יעשה שימוש בתוכנה באופן שאינו סותר את החוק המקומי והבינלאומי".

על-פי כתב התביעה, משרד התובע הכללי של מקסיקו רכש את תוכנת פגסוס של NSO ב-32 מיליון דולר.

בפברואר 2019 פורסם כי חברת מודיעין ישראלית בשם בלאק קיוב הפעילה סוכנים שפעלו תחת זהות בדויה בניסיון לחקור את מי שעומדים מאחורי הפרסומים והתביעות נגד חברת NSO. הסוכנים נפגשו עם עורכי דין שמעורבים בתביעות ועם עיתונאי שסיקר אותן, וניסו לגרום להם להתבטא באופן גזעני ואנטי-ישראלי ולחשוף מידע רגיש על התביעות.

למרות שידוע שממשלת מקסיקו משתמשת בתוכנות מעקב נגד אזרחים, חברות ישראליות ממשיכות למכור יכולות סייבר התקפיות למקסיקו ולמדינות נוספות בעולם.

קריאה נוספת

ייצוא טכנולוגיות מחסומים ישראליות לדיכוי הזפטיסטה בצ'יאפס, מקסיקו
לחצו על התמונה להגדלה