הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בת"א לעצור את הייצוא הביטחוני לפיליפינים, מרץ 2019
עו"ד איתי מק:
יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם שחף ויסבין, זהבה גרינפלד, ד"ר שרה בנינגה, סיגל קוק אביבי, ארי רמז, חנה בר"ג, רעיה ירון, מריאנו גורבט, דניאל קרונברג, מיכל פלג, אבישי הלביא, תמר להן, צילי גולדנברג, פרופ' הלל כהן, זוהרה חדד, אסיה לדיז'ינסקיה, גיא הירשפלד, יואב הס, יפה שוסטר, הרב אריק אשרמן, יניב מזור, רונית רוזנטל, פרופ' אמוץ עגנון, פרופ' דפנה גולן, ד"ר בטינה בירמנס, אפרת כהן בר, איל רז, שושנה לונדון ספיר, נפתלי ספיר, טליה אזרחי, גרשון בסקין, גדעון סולימני, מיקי פישר, אורן זיו, קרן מנור, סער יהלום, יוסי טבדיוגלו, חן משגב, ד"ר תום פסח, מיאקו גליקו, ורדה חלד, חיים שוורצנברג, שושנה קאן, לילי טראובמן, אמנון לוטן, אלונה כהן, ד"ר נורה רש, דניאל סילברמן, נתי הרץ, יוסף מקיטון, פרופ' גדעון פרוידנטל, יוסי גוטרמן, אבשלום רוב, עדה בילו ועודד אפרתי הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בת"א (עת"מ 25674-03-19) בדרישה לעצור את הייצוא הביטחוני הישראלי לפיליפינים. בעתירה נטען כי אין למשרדי החוץ והביטחון סמכות לסייע ברצח עניים, הפצצת בתי ספר, אונס וירי באיבר המין של נשים.
נשיא הפיליפינים הנוכחי, רודריגו דוטרטה, הינו רוצח המונים ותומך באונס, בירי באיבר המין של נשים ובהפצצת בתי ספר של המיעוטים הילידיים, וכן השווה את עצמו להיטלר. מאז שדוטרטה נכנס לתפקידו כנשיא, ביוני 2016, במסגרת "המלחמה בסמים", המשטרה הפיליפינית הוציאה להורג ללא משפט כ-12,000 איש. בד"כ מדובר ברעולי פנים המגיעים לשכונות העוני, אשר תופסים גברים ונערים והורגים אותם ביריות.
למרבה הצער, כידוע, המהלך של דוטרטה לפתור בעיות פוליטיות וחברתיות ולבצע הנדסה חברתית, באמצעות הרג מהיר של המונים, אינו המקרה הראשון בהיסטוריה. גם העובדה שהקהילה הבין-לאומית שותקת או מגנה את ההרג רק בקול חלש, אף היא אינה חדשה.
למרות זאת, צפוי כי במוקדם או במאוחר ייקבע ע"י הקהילה הבין-לאומית והאו"ם, שדוטרטה וכוחות הביטחון שלו מבצעים במסגרת "המלחמה בסמים" פשעים נגד האנושות – ובכל מקרה, מדובר בהפרות חמורות ביותר של החוק הבין-לאומי ושל זכויות האדם והאזרח הבסיסיות בפיליפינים.
מאז בחירתו לנשיאות של דוטרטה, מדינת ישראל מכרה נשק רב לכוחות הביטחון האחראים לפשעים בפיליפינים, במסגרת "המלחמה בסמים". בעוד שמשרדי החוץ והביטחון בוחרים לשקר לציבור הישראלי בטענת שווא כי מדובר במידע סודי שלא ניתן לגלותו, פרטים רבים על הייצוא הביטחוני הישראלי פורסמו בפיליפינים ע"י משרד הביטחון, זרועות הביטחון וסוכנות הידיעות הממשלתית.
בתחילת חודש ספטמבר האחרון, דוטרטה הגיע לביקור רשמי במדינת ישראל, וחשף בפגישתו עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, את התנהלותם המבישה של משרדי החוץ והביטחון – דוטרטה אמר בפני הנשיא והעיתונאים הישראלים והבין-לאומיים שנכחו שם, כי הוא הורה לכוחות הביטחון שלו לרכוש נשק רק מישראל, מאחר שלהבדיל מארה"ב, גרמניה ואפילו סין, מדינת ישראל אינה מציבה שום מגבלות.
מלכתחילה, אין סיבה לכך שמשטרה אזרחית במדינה כלשהי תרכוש רובי תבור וגליל ומקלעי נגב, אלא אם מדובר בכוח צבאי שנועד לבצע פעולות צבאיות נגד אזרחים ואזרחיות. למעשה, משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל עוזרים לדוטרטה לערער את החוקה הפיליפינית שנקבעה לאחר המעבר לדמוקרטיה בשנת 1987, לפיה המשטרה שם אמורה להיות כוח אזרחי ולא צבאי.
מצער שחוזרת ההיסטוריה של מעורבות משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל בפיליפינים: מדינת ישראל תמכה ממושכות במשטר של הדיקטטור הפיליפיני פרדיננד מרקוס. בתקופת שלטונו בין השנים 1965-1986, כוחות הביטחון, "חוליות מוות" ומליציות קיבלו אימונים ונשק מישראלים, בעוד שאלפי אזרחים נרצחו ועשרות אלפים נעצרו ועונו.
ככל שהפיליפינים תידרדר בחזרה לימים של המשטר הצבאי של מרקוס, כפי שהציע דוטרטה מספר פעמים, עלולה להיות למשרדי החוץ והביטחון ולסוחרי הנשק הישראלים תרומה "מכובדת" לכך.
ספטמבר 2019
הדיון על הייצוא הביטחוני לפיליפינים התנהל בדלתיים סגורות
בפתח הדיון בעניין הייצוא הביטחוני לפיליפינים (עת"מ 25674-03-19), שהתקיים ביום 19.9 בבית המשפט המחוזי בת"א, בפני השופטת גיליה רביד, משרדי החוץ והביטחון ביקשו כי גם טענות העותרים בעל פה ישמעו בדלתיים סגורות. זאת כדי למנוע הוצאה מהקשר של שתיקת משרדי החוץ והביטחון שאינם יכולים להגיב בפומבי לטענות.
משרדי החוץ והביטחון טענו כי לאחר הדיון בבג"צ בעניין הייצוא הביטחוני לבורמה (648/17), בספטמבר 2017, שתיקת המדינה בשלב של הדיון בו נשמעו טענות העותרים בעל פה, סולפה על ידי התקשורת הישראלית בסדרה של כתבות וכותרות, ובמשך מספר חודשים התקשורת עסקה בנושא של הייצוא הביטחוני לבורמה "בצורה שלא יכולים לשלוט עליה".
בתגובה, העותרים טענו כי במדינה דמוקרטית אין זה מתפקידם של משרדי הביטחון והחוץ להכתיב לתקשורת את דיווחיה או לשלוט בהם, אף אם הם שגויים לדעתם.
לא במקרה, משרדי החוץ והביטחון לא הגישו לבית המשפט ראיות כלשהן לסילוף – העיתונאים/ות שסיקרו את נושא הייצוא הביטחוני לבורמה, עשו עבודתם נאמנה, ובין היתר הסתמכו על פרסומים רשמיים של החונטה הבורמזית לגבי עסקאות הנשק וכן של חברה ביטחונית ישראלית.
מי שחשפו מידע לאחר הדיון בבג"צ על התנהלות משרדי החוץ והביטחון, הם דווקא סגן הקונסול הישראלי בניו יורק ושגריר בורמה בישראל, אשר דבריהם צוטטו בכל רחבי העולם: בפגישה שנערכה בחודש נובמבר 2017 עם רבני ורבניות ארגון "תרועה" האמריקאי, סגן קונסול ישראל בניו יורק הסביר את החימוש הישראלי של בורמה חרף הטיהור האתני, בנימוק כי ״שני הצדדים מבצעים פשעי מלחמה״; בראיון מצולם של העיתונאי יעקב אחימאיר, עם שגריר בורמה בישראל, שפורסם ביום 18.11.2017, השגריר הודה כי ארצו מזמינה נשק ממדינת ישראל כדי לעקוף את אמברגו הנשק האמריקאי והאירופאי, וכהכנה לסנקציות עתידיות נוספות. השגריר הדגיש כי מדינת ישראל לא הציבה שום תנאים או מגבלות לשימוש בורמה בנשק הישראלי; בראיון נוסף ביום 30.11.2017 לגל"צ, השגריר הבורמזי בישראל טען כי נחתמה עסקת נשק ב-2015, כי בכהונתו נחתמה עסקת נשק חדשה, וכי ישנה עסקת נשק שבחלקה הסתיימה ובחלקה עדיין נמשכת. עוד טען השגריר, כי הרוהינגיה מציתים את הכפרים של עצמם ועוזבים לא בשל האונס, הרצח, והעינויים, אלא בגלל התנאים הטובים במחנות הפליטים בבנגלדש.
בדומה למקרה של בורמה, גם במקרה של הייצוא הביטחוני לפיליפינים, העתירה התבססה על פרסומים רשמיים ופומביים בפיליפינים שפירטו לפרטי פרטים את הייצוא הביטחוני שנרכש מישראל, בין היתר, בדפי הפייסבוק של המשטרה הפיליפינית, חיל הים הפיליפיני וחברת נשק בפיליפינים המתווכת בעסקאות נשק עם ישראל, וכן בדו"חות ופרסומים רשמיים של המשטרה, משרד הביטחון וסוכנות הידיעות הממשלתית בפיליפינים.
עוד טענו העותרים, כי מצער כי שמשרדי החוץ והביטחון סבורים כי עצם הדיון בבית המשפט עלול לפגוע בתדמיתם, ולא עצם מכירת נשק לצורך ביצוע פשעים נגד האנושות ורצח המונים בפיליפינים.
השופטת גיליה רביד קיבלה את בקשת המדינה וקבעה כי "בחנתי את האפשרות להחסות רק את דבריו של ב"כ המשיבים, כפי שהציע ב"כ העותרים, ואולם נראה כי מדובר בפתרון בעייתי שמא יוצאו דברים מהקשרם ולא יזכו למענה הולם, כאשר דברים יצוטטו שלא כהלכה מתוך הפרוטוקול".
בקשת משרדי החוץ והביטחון והחלטת השופטת רביד, מהווים הרחבה של ההצדקה לחריגה מעיקרון פומביות הדיון מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, גם לטעמים של שמירה על תדמית משרדי החוץ והביטחון בתקשורת.
עלילת השווא של משרדי החוץ והביטחון על התקשורת, שלא גובתה בראיות כלשהן, כמו גם התפיסה של גורמים במשרדי החוץ והביטחון כי הם אמורים לשלוט בתקשורת, מהוות סכנה לחופש העיתונות בישראל.
מצ"ב הפרוטוקול וההחלטה בעניין סגירת הדלתיים.
Hamushim حموشيم חמושים 