פיקוח על הייצוא הביטחוני בישראל

בישראל לא קיימת מערכת שקופה או מוסדרת של פיקוח על הייצוא הביטחוני. המידע אודות מדינות היעד הסופי של הייצוא הצבאי, כמו זהותם של העוסקים בייצוא, בשיווק ובתיווך מוסתר מהציבור בשל התנגדות עזה של משרד הביטחון. אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י) הוא הגוף המוסמך על-ידי מנכ"ל משרד הביטחון לפקח על הייצוא הביטחוני, לנהל את מרשם הייצוא הביטחוני, ולהחליט בבקשות למתן רישיונות ייצוא ביטחוני.

חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני נחקק בשנת 2007, ומחייב כל תושב ישראל או תאגיד ישראלי שמעורבים בתיווך או שיווק של ייצוא ביטחוני ברישיון, בין אם אלו נעשים בישראל או מחוץ לה. מטרתו של חוק זה היא "להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני." על מתן רישיונות הייצוא ועל מרשם הייצוא הביטחוני ממונה אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י) שמסרב לחשוף את כלל הנתונים הנוגעים לייצוא ישראלי של נשק בחו"ל. מדינת ישראל מסרבת לחשוף את שמות האנשים והחברות הרשומים במרשם הייצוא הביטחוני ואת הרישיונות שהעניק להם משרד הביטחון. עתירות חופש המידע נתקלות בבית המשפט בתגובת המדינה שמבקשת שוב ושוב להוציא צוויי איסור פרסום ולקיים את הדיונים בנושא בדלתיים סגורות. ללא פיקוח ושקיפות, מידע רב בנושא הנוגע לאופי ומימדי המעורבות הישראלית בייצוא נשק אינו נגיש ולא מאפשר דיון ציבורי ביקורתי בנושא. החברות הביטחוניות וסוחרי הנשק שומרים על אנונימיותם ועל זהות הקונים ונשק ישראלי מגיע לרחבי העולם באין מפריע.

חוק הפיקוח הישראלי אינו כולל הוראה מפורשת המגבילה ייצוא ביטחוני גם כאשר קיימת סבירות כי הייצוא הביטחוני ישמש להפרה של החוק הבינלאומי וההומניטארי, הן על-ידי הגורם הרוכש והן על-ידי צד שלישי שהייצוא הביטחוני עשוי לעבור אליו. כך נוצר מצב בו חברות ישראליות יכולות לייצא נשק למדינות שמבצעות הפרות בוטות של זכויות אדם ופשעים נגד האנושות במסגרת החוק הישראלי. מספר דוגמאות לכך הן חלקה ההיסטורי של ישראל בייצוא נשק לדרום אפריקה בזמן משטר האפרטהייד עד לימיו האחרונים, ייצוא נשק ישראלי לרואנדה במהלך הימים הראשונים של רצח העם, וייצוא למדינות דרום סודאן ומיאנמר בימים אלה, בעוד שרוב מדינות העולם מסרבות למכור להן נשק.

בנובמבר 2015 ח"כ תמר זנדברג וח"כ זהבה גלאון יזמו תיקון לחוק הפיקוח על היצוא הביטחוני שנועד להגביל מכירת נשק ישראלי לכוחות שהיו מעורבים בהפרות חמורות של זכויות אדם. התיקון ביקש לקבוע כי משרד הביטחון לא ייתן רישיון לייצוא ביטחוני אם משרד החוץ העביר לו מידע שלפיו משתמשי הביניים או המשתמש הסופי ברישיון הם כוחות ביטחון של מדינה זרה שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם. משרד החוץ התנגד לתיקון החוק וגם לסעיף בתיקון המוצע לחוק שמבקש להטיל עליו לאסוף מידע מיחידים וארגונים לא ממשלתיים על הפרות חמורות של זכויות אדם.

אמנת הסחר בנשק

אמנת הסחר בנשק – ATT – Arms Trade Treaty – היא אמנה רב-צדדית, שאומצה על-ידי האו"ם, המסדירה את הסחר הבינלאומי בנשק קונבנציונאלי. האמנה קובעת כי מדינה לא תתיר ייצוא אם בזמן שבו נשקל מתן היתר מסוג זה "ידוע לה כי הנשק האמור ישמש לביצוע רצח עם, פשעים נגד האנושות, הפרות חמורות של אמנות ז'נבה, התקפות מכוונות על אזרחים ואובייקטים אזרחיים או פשעי מלחמה אחרים, המוגדרים באמנות בינלאומיות שאותה מדינה צד להן". האמנה נכנסה לתוקף בדצמבר 2014. 101 מדינות אישרו את האמנה, ועוד 34 מדינות חתמו על האמנה אך לא אישררו אותה, ביניהן ישראל, המסרבת מאז לחתום עליה.

סעיפי האמנה מגדירים חובת דיווח, שקיפות ומגבלות לסחר בנשק של המדינות החברות באמנה, במטרה למנוע סחר בנשק או באמצעי ביטחון אחרים עם משטרים בהם ידוע שאמצעים אלו ישמשו לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות וכן למקומות בהם קיים סיכון גבוה שהייצוא הביטחוני ישמש להפרות חמורות של זכויות אדם בינלאומיות והחוק ההומינטרי.

במכתב שפרסם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל באוגוסט 2018, הפונה לראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון, קרא הארגון ליישום האמנה עליה חתמה ישראל: "בניגוד למחויבותה החוקית הבינלאומית לא להפר את האמנה שהיא חברה לה, ישראל מפרה אמנה זו כבר שנים. באופן פרטני בהקשר של נושא הועידה הקרבה, ישראל פועלת בניגוד מובהק לסעיפים 5, 6, ו7 (הנוגעים לסחר בנשק אחראי ומפוקח) בכל הנוגע לפיקוח קפדן ומחמיר על הייצוא הביטחוני ויעדיו, לשקיפות ולדיווח באשר לייצוא הביטחוני שלה. ישראל היא אחת מהמדינות שממשיכות לסחור בנשק או אמצעי ביטחון אחרים למקומות בהם ידוע שאמצעים אלו ישמשו לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ופשעים אחרים וכן למקומות בהם קיים סיכון גבוה שהייצוא הביטחוני ישמש להפרות חמורות של זכויות אדם בינלאומיות והחוק ההומינטרי. סחר זה הינו הפרה ברורה של האמנה בכלל, ושל סעיפים אלו בפרט, המגדירים ומפרטים את איסורי הסחר ואת האופן בו יש להבטיח על קיומם. גם בתחום הדיווח והשקיפות ישראל חורגת משמעותית מהנורמה בעולם – בעוד שישראל מפרסמת רק את סכום הייצוא הביטחוני הכולל שלה ואת שמות היבשות ומספר המדינות (130) אליהן היא מייצאת – ארה"ב ומדינות האיחוד מפרסמות באתר אינטרנט הנגיש לכל, דיווח שנתי מפורט של הייצוא הביטחוני שלהן הכולל: מדינת היעד, סוגי ייצוא, היקף הייצוא ורווחיו."

קריאה נוספת

נובמבר 2014